המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, חולון חונך אולם תצוגה חדש המיועד להקרנת עבודות וידיאו עם הקרנתו של הסרט ”לא בגינה הפרטית שלי”. הסרט מביא את סיפורו של הכפר הבלתי מוכר – ראמיה, אשר יושב בגליל ונתבע בשנת 1991 לפנות את אדמותיו על מנת לבנות שיכון לעולים חדשים בעיירה הסמוכה, כרמיאל. הסרט מתאר את מאבק התושבים בהחלטה ובראש עירית כרמיאל, עדי אלדר.
הסרט הושלם כחודש לפני פרוץ התקוממות הערבים בישראל באוקטובר 2000 והמתואר בו רלוונטי לימים אלו כפי שהיה ערב ההתקוממות. החיים הקשים של תושבי הכפר, אשר מדינת ישראל מעולם לא הכירה בו, נחשפים בסרט, לצד ראיונות עם תושבי כרמיאל. כך נוצרת תמונה עגומה של יחסי יהודים-ערבים המפוררת את המושג ”דו-קיום” לנגד עיני הצופה. תושבי הכפר נאלצים להתמודד עם בעיות בסיסיות כמו מחסור בשרותי חשמל, מים, ביוב, טלפון ודרכים סלולות הנובעות מהמצב החוקי של מקום יישובם. הסרט גם מציג את חולשתה של ההנהגה הערבית בפתרון בעיות הכפר.
הקרנת הבכורה של הסרט היתה בסינמטק ת”א, הוא הוקרן גם בנצרת ובמג’ד אל כרום. הקרנה קרובה צפוי ב”קסבה” ברמאללה.
הוזמן לפסטיבל פרייבורג בשוויץ ומשתתף ב”דוק מרקט” של פסטיבל סלוניקי.
וידיאו 48 היא קבוצה המתמקדת בבעיות האכלוסיה הערבית בישראל ובאפליתה על רקע פוליטי. הקבוצה לקחה על עצמה להביא לאור הזרקורים את מציאות חייהם של אזרחיה הערבים של מדינת ישראל.
לא בגינה הפרטית שלי
דוקומנטרי, 49 דקות, ערבית, עברית
הפקה - וידיאו 48
בימוי וצילום - שירי וילק
תסריט - יונתן בן אפרת, שירי וילק, ניר נאדר
עריכה - גיל מייזלר
ראיונות - חיתאם נעמנה
מוסיקה - מוסטפה אל כורד
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
