אמנים משתתפים:

אפי ואמיר, גלית אילת ומוש קינר, מריה פומיאנסקי, יצחק ליש, עירית גרטי.

החברה הישראלית, כך יאמרו רוב מבקריה, מוקפת בעולם עשיר של דימויים ותפיסות סותרות של קווי אופייה, כגבולותיה (החברתיים והפוליטיים), אזרחיה (ואלו שחיים מחוצה לה) וכן האוריינטציות הפוליטיות והתרבותיות. לדוגמא, בשיח הפוליטי ישראל מוצגת כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, ארץ של פליטים, כנקודת התכה, גטו חמוש, בעל לאומיות דואלית, ארץ של מסעות צלב, חברה לבנטינית, אי מערבי בים מזרחי, אמריקה הקטנה.

הדימויים הללו ועולם שלם של משמעויות וניסיון אשר טמונים בהם, משפיעים על החיים בישראל בכל רמותיהם השונות: הם אינם מעצבים רק את הנושאים המרכזיים הנוגעים לעמדות הציבור, אלא מחלחלים אל תהליכים סמויים המתנהלים במישור הפרטי ובקבוצות קטנות, תהליכים הקשורים בהגדרה או ייצוג. בתנאים הללו, רוב המשתתפים בחיי התרבות – ובחיי היום יום בכלל – מעורבים באופן אינטנסיבי (שלא לומר אובססיבי) בניסיון להבין, להסביר או למחות כנגד אספקטים שונים הנוגעים לסביבת המחיה התרבותית.

ארטאטק, בניגוד לתוכניות תרבות טלביזיוניות אחרות, היא תוכנית של אמנות. היא איננה תוכנית אירוח או ביקור בתערוכה. היא מציגה אמנות צעירה, עם דגש על עבודות להן המדיום הטלביזיוני מתאים, כגון וידיאו ארט, וכו’. התוכנית מציגה עבודות שלמות, בנוסף לראיונות עם האמנים, דיונים ותיעוד של אירועי אמנות אחרים. התוכנית פתוחה להצעות מן הצופים, אמנים או אחרים המעוניינים בהצגת עבודתם בקונטקסט הנ”ל. מטרת התוכנית היא ליצור, תפיסה אמנותית חדשה, מעורבת יותר, נגישה יותר, המיועדת לקהל רחב, אשר אינם בהכרח פוקדי גלריות למיניהם; המטרה הנוספת היא לעודד אינטראקציה בין אמנים על בסיס עניין משותף, לפתוח ערוץ חדש לשיחות ודיונים בין אותם אמנים, על מנת לחשוף כמה שיותר אמנים ועבודות וכדי להציע אפשרויות אלטרנטיביות נוספות לתצוגה – מגוון אשר חסר עד מאד בעולם האמנות הישראלי.

מרכז עבודתם של אפי ואמיר הוא מפגש של שני אינדיבידואלים בתא דואלי, ובאינטראקציה של התא עם החברה. ההגדרה העצמית שתא של כל אחד וההגדרה העצמית של הפעילות האמנותית הדואלית כנגד החברה. עבודתם מעלה מגוון שאלות בהקשרים של הגדרה עצמית, הגדרה עצמית אל מול החברה, כאשר השאלות הנשאלות מופנות אל החיים ואל עולם האמנות.

בעבודתם האמנים הם השחקנים הראשיים, כאשר הם עושים שימוש בייצוגים של דמויות גיבורים: האתלט, הכוכב, כדי לשייכם אל האמן וכדי להעלות שאלות לגבי תפקיד ושאלות חברתיות נוספות, לגבי פאתוס, שליטה, פגיעות, יעוד, יצירתיות וכו’.

”כולם היו בני” סרט דוקומנטרי- פנטסטי, ניסוי בצפייה, על גבול השעשוע, הנועד לצפות מראש בחייה העתידיים של משפחתם של אפי ואמיר. שמונת הגיבורים של הסרט הם ילדיהם העתידיים אשר נבחרו מתוך 40 דימויים שנבנו, דומים לתווי פניהם של הזוג, המייצגים את השיטה ליצירת ערכות זהות.

הסרט פוגש בשמונת הילדים והוריהם (אפי ואמיר) בזמנים שונים, בחייהם המוערכים. הסרט נוגע בסטריאוטיפיים חזותיים וחברתיים בהקשרים ישראליים של משפחתיות כערך נעלה, ההצהרה בדבר קיום משפחה או אי קיומה כערך מוסרי שלילי או חיובי. מוטיבים חוזרים בעבודה: וייי, זהות, דמיון חיצוני, וחזון עמדה חברתית ותרבותית. מלבד הסרט כולל הפרויקט, אפשרויות נוספות הנותרות בידיו של הציבור, על מנת ליצור זהויות אחרות לילדנו, לדוגמא: אתר אינטרנט עם ערכות זיהוי משטרתיות מלוות בשאלון ביוגראפי לכל דמות, תכונה ליצירת ילדים נוספים מתוך תווי פניהם של אפי ואמיר.

פומיאנסקי עלתה לארץ לפני כ- 10 שנים מרוסיה. היא מזמינה את חבריה להצטלם בעבודותיה; עם כל פרויקט וידיאו חדש על המשתתפים מוטלת משימה אחרת; לחפוף את הראש, התזת מים מן הפה תוך החזקת כדור פינג פונג.

בפרויקט הזה התבקשו חבריה לשבת על ברזי מים בחצר בתנוחות כאלגוריה לפיסול קלאסי. הרקע לפסל האנושי, פיסות של נוף טבע אורבאני, מפוזר במרחק קצר מן המרכז. מריה הפכה עם הזמן, לדוקומנטארית הלא רשמית של קבוצת אמנים וצעירים רוסים. במהלך התערוכה מיתוס אורבני נשתל דשא בחלל התצוגה למשך כששה שבועות. הדשא הוחלף כל עשרה ימים על מנת לשמר את מראהו הרענן.