במהלך שהותם בארכיון לאן? יוחאי אברהמי ודורון תבורי ביקשו לבחון מחדש את הרעיון של לורנס אוליפנט להקים קולוניה יהודית בצדה המזרחי של בקעת הירדן. הרעיון נכתב בספר "בארץ הגלעד", בשנות השבעים של המאה ה-19. השטח שהוצע הוא בין יריחו לעמאן כשגבולותיו הצפוניים הם נחל יבוק וגבולותיו הדרומיים הם במרכזו של ים המלח. המניעים למחשבה היו הרצון לחזק את האימפריה העות’מאנית על ידי הפצת מודלים תרבותיים מערביים, המבוססים על המודלים של הקולוניות בקנדה. אוליפנט ראה בכך את הדרך היחידה למנוע את התפוררות האימפריה והתחזקות רוסיה על רקע חורבות אלו. אוליפנט חיבר את שאיפתו זו למצוקה של היהודים בעקבות הפוגרומים במזרח אירופה. היהודים אתם בא לורנס במגעים בעניין ראו את הפנאטיות הנוצרית נגדם כחמורה בהרבה מזו האסלאמית וראו ברעיון קרש הצלה. הבחירה ביהודים באה גם על רקע ההנחה שהעות’מנים לא ירצו ליישב נוצרים והאירופאים לא ירצו ליישב מוסלמים וכן המחשבה שפילנתרופים נוצרים יראו ביישוב יהודים בארץ הקודש מפתח לגאולה שיקדם את חזרתו של ישו.
אוליפנט עורך מסע מקיף לפלשתינה ומשלב את התמכרותו הרומנטית לכתבי המקרא עם רעיונות פרקטיים מדוקדקים. הוא ואשתו אליס קבעו את מעונם בחיפה, במושבה הטמפלרית שהוקמה שם לאחרונה. הם בנו בית קיץ בדלית אל כרמל. אליס לימדה את נשות הכפר. המזכיר האישי שלהם היה נפתלי הרץ אימבר, מחבר "התקווה". אליס עצמה מתה ממלריה. הדרוזים של דלית אל כרמל נשאו את ארונה מראש הכרמל דרך עתלית לבית הקברות בחיפה. מצבתה נמצאת שם עד היום. הבית בדלית אל כרמל הוא בית יד-לבנים של הכפר, מנוהל על ידי ח"כ-לשעבר דרוזי של הליכוד. דיוקן של אליס תלוי שם על הקיר. לורנס התחתן בשנית ומת זמן קצר לאחר מכן ונקבר בלונדון. במהלך עשרים השנים האחרונות של חייו כתב רבות ל Jewish Chronicle בלונדון בזכות התיישבות יהודים בפלשתינה וכונה על ידי העיתונות היהודית "כורש השני".
השלב הראשון של הפרויקט התמקד בעבודה על ההקדמה שכתב אוליפנט ל"בארץ הגלעד". הסיכום של שלב זה הוצג בארוע הסגירה של לאן? זה היה פרק ראשון מתוך סדרת הרצאות עם מצגת, שתועלה על ידי שחקנים ותלווה במצגת (וידיאו) ברקע. את המצגת הראשונה העביר השחקן נמרוד ברגמן. עבודת המצגת התבססה על תחקיר מקיף שמשלב איסוף חומר ארכיוני וצילומים בבקעת הירדן ובאתרים נוספים. ההרצאות ינסו להעביר את ניסיונות השכנוע בהם מתקיימים זה לצד זה פנטזיות רומנטיות פסיכיות משיחיות ומחשבות פרקטיות. אמצעי האירוע חותרים לפשטות מקסימלית של הפקה: שחקן אחד, אמצעים בימתיים מינימאליים. מעבר לביצוע של הפרפורמנס, עיקר ההשקעה ההפקתית היא בעבודת הווידיאו שמתפקדת ספק כזרם תודעה ויזואלי, ספק חלום, ספק מצגת בפרזנטציה.
בשבועיים ששהו בארכיון ארגנו אברהמי ותבורי את החומרים וחיפשו חומרים נוספים, טקסטואליים וויזואליים ואף הצלבות עם רעיונות אחרים שנבעו מאותם אירועים. בנוסף עבדו על השפה הוויזואלית של המצגת ועל הרטוריקה של המרצה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
