תצלום, הזרקת דיו, 60X70
כמו כל מדינה המעורבת בסכסוכים אלימים עם קרובים ורחוקים, גם ישראל הפעילה, מפעילה ותפעיל מערך סודי של "מודיעין אנושי". מרגלים, בפשטות. הילה רומנטית, הרואית, כמעט מיתולוגית, אופפת את עולם הצללים הזה. מדינות אינן נוטות לנדב מידע בנושא (וכשהן עושות זאת, המידע חלקי וזרוע שקרים). גם לא כאשר המרגלים עצמם נתפסים. הסיפור האמיתי – מה באמת קרה שם, בארץ האויב? – נשאר תמיד באזור הדמדומים שבין אמת לבדיה. עולם של דימויים ושל דמיון, של פוזות, חזויות, התחזויות.
הגיבור הגדול, המיתי, האמיתי של עולם הריגול הישראלי הוא אלי כהן. "האיש שלנו בדמשק". הוא פעל בסוריה במשך קרוב לארבע שנים, עד שנתפס בינואר 1965. למרות הנסיונות לשחררו, הוא נתלה בכיכר העיר ב-18 במאי של אותה שנה. "מעשיו של אלי כהן", אמר לוי אשכול, ראש הממשלה דאז, "חסכו למדינת ישראל חטיבות רבות של חיילים, והמידע שהביא לפני מלחמת ששת הימים לא יסולא מפז והביא לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים". כהן, אם כן, הוא סמל לרגע האחרון של ישראל של לפני 67’. עדו מיכאלי, שמפרק ובודה מיתוסים ואתוסים ישראליים, נכנס לנעליו של אחד הגיבורים הגדולים של ישראל. ואם לא בדמשק, לפחות בחולון.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
