הצבה הכוללת סרט תדמית, שומר מסך, ועמדת חלוקה
סודות המדינה ובטחונה הם אזור הדמדומים של התודעה האזרחית, אך החור השחור הקבוע ואדיר המידות שלה הוא האיפול, ההטעיה, הרמייה ומתק השפתיים הכלכלי והתאגידי.
כלכלתן של קהילות ומדינות שלמות תלויה בתאגידים ציבוריים, אשר עושים בהון כבשלהם. למסך העשן שהם מעמידים קוראים פרסום ויחסי ציבור, תרומות וארגוני צדקה. בפרודיה הביקורתית שלה, טליה לינק פורשׂת בעצמה מסך עשן ססגוני כזה: מסע פרסום ורטוריקה יח"צנית המוקדש לאחת הנשים החזקות במשק הישראלי, שרי אריסון.
אריסון נוהגת לפנות אל הציבור בקודים ובדימויים ניו-אייג’יים של העצמה, חיפוש והגשמה עצמיים, ובטונים רכים של אופטימיות וטוב אינסופיים. אלא שעושרה המופלג וכמה מן הפעולות שלה ושל החברות שבבעלותה חשפו אותה גם ללא מעט בוז וזעם. טליה לינק "מתגייסת" לעזור לאריסון – ועושה זאת בשפה, בנשק, בדימויים, ובטון שאריסון עצמה הנחילה. שום סוד אינו נחשף. בדבר עצמו (כסף, הרבה כסף, שקיפות, נהלים תקינים, מינויים מפוקפקים) אין מדברים.
הרי מהות החיים, על פי שרי, היא רק בטוב.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
