בעבודתו של עוז מלול, Bumper, זוג ז’אנטים שחורים נאנקים על השטיח, חסרים את הצמיג, כמעט נושמים בכבדות. מנגנון פנימי גורם להם להתכווץ, לגנוח ולנהום בטרם הם שבים למצבם הראשוני. בפסליו חומרים וחפצים יומיומיים בנאליים ונטולי יומרות הופכים לחריגים. הם משדרים חִספוס ופגיעוּת בעת ובעונה אחת, נראים כאילו תפקודם לקוי, ובכך הם חותרים תחת הציפיות הקיימות מפעולתה של מכונה. מוגבלותם של האובייקטים מעניקה להם תכונות אנושיות המועצמות על ידי הקול שהן משמיעות: סדוק, צרוד ומחרחר.
בצרצרים זוג אלקטרודות ריתוך נעות על גבי מנגנון שרשרת חוליות, נפגשות ומתנתקות באופן אקראי; מפגשן החטוף מייצר ניצוץ.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
