צד אחורי של ציור, על פי מריון, 2011 שמן על בד, 130X107
צד אחורי של ציור, על פי ליוטאר, 2011 שמן על בד, 130X107
בפרויקט המתמשך שלו, "הצד האחורי של הציור", פורם דוד גנתון את הקשר שבין הגלוי והנראה שבציור: בין פניו הנראים לבין פניו הרטוריים, האפיסטמולוגיים והפרשניים. התוצאה היא ציור המדגיש את היותו הן ציור והן דיבור על ציור.
בשתי העבודות שהכין במיוחד לתערוכה, גנתון מפנה את תשומת הלב לאחת הבעיות המרכזיות שהתערוכה מנסה להציף: (אי-)האפשרות או (אי-)ההיתכנות של פעולת הייצוג, של הצמצום או של תיווך הפער שבין הדבר עצמו לבין הניסיון לייצג ולהראות אותו באמת.
גנתון מבקש להפנות את מבטנו אל הכשל האימננטי שבאמנות, הניצב על דרכנו עוד בטרם נתקלנו בחומות הצנזורה והחוק. ואולם, הוא אומר, כשל זה אינו אמור לרפות את ידיו של האמן, אלא להפך, להפרות את תהליכי היצירה.
אחד הכלים המשמשים אותו בעבודתו הוא פנייה לסוגיית "המקור" לא רק בציורים גופם, אלא גם בטקסטים התיאורטיים שמספקים ליצירה השראה וחומר: במקום לצטט את הפילוסופים הצרפתים ישירות, הוא מצטט במקרה של מריון טקסט יח"צני המתאר את ספרו "The Crossing of the Visible", ובמקרה של ליוטאר טקסט קצר על ספרו "Libidinal Economy", שהתפרסם באנציקלופדיה רשתית לפילוסופיה.
ה"מקור" של גנתון, אם כן, הוא הפרשנות על המקור. בכך הוא משאיר אותנו עם "האפס הגדול שמפריד בין המייצג לבין המיוצג". בין מה שמספרים לנו העין או המקור הזר לבין מה שיכולה האמנות לעשות בו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
