הפליטה היא הזרה האולטימטיבית. זרה תמיד, בכל מקום – למעט מחנה הפליטים, אקס-טריטוריה זרה ומוזרה מטבע ברייתה. אתר זמני, לכאורה, בין הבית שחרב לבין העתיד שאינו מובטח ואינו ידוע.
בעולם המקביל של מחנות הפליטים שמור מקום לפליטים הוותיקים מכולם: הפלסטינים. הם מתגוררים במחנות שכמה מהם בני יותר משישים שנה, וכמעט כולם בני יותר מארבעים. שניים או שלושה דורות של "אל-מקום".
סביבות אלה, שארעיותן היתה לדבר של קבע, עומדות במרכז Mission X של האמנית השווייצרית אורסולה ביימן: זרה בין זרים, אשר בוחנת את המנגנונים המסייעים, מפקחים, בודקים, חושדים ולומדים את המיקרוקוסמוס של מחנה הפליטים, על רבדיו ההיסטוריים, האנושים, החברתיים, התרבותיים והפוליטיים המסובכים. בסיוע "מקורותיה" – מומחים, פליטים, פליטים לשעבר, אנשי סעד ורווחה – ביימן משרטטת תמונה וסיפור מורכבים, שבמרכזם ניצב לא רק המחנה, אלא גם מעשה ההתבוננות והפירוש של הסיטואציה הייחודית שהוא מעמיד. לשם כך היא נדרשת לפרק גם את תחושת הביטחון והסמכות של האמן ושל האמנות לנוכח המציאות המבקשת להיחשף ולנוכח המידע העשיר ורב, שרסיסיו ממאנים לספק תשובות חד-משמעיות.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
