את הצפלין – שני צפלינים, למעשה – ראתה ברסט בדרכה חזרה מהפגנה ליד מחנה המעצר אנצאר שבמערב הנגב. הם ספק עוגנים וספק מרחפים קלות מעל מה שנראה כמו גלי ים. זה רגע המנוחה של העיניים שרואות הכול, ה-eyes in the sky. רגע יחידני שבו אנו רואים אותן והן אינן רואות אותנו. אלא שהעיניים האלקטרוניות האדירות הללו מאיימות גם בעיצומה של מנוחתן הרטינלית. הן ממתינות להיפקח. הן נראות כמו פצצות. הן מזכירות כי מבטים שלוחים אלינו מתוך עיניים רבות אחרות כמותן: צפלינים, לוויינים, מצלמות מעקב וחיישנים הממשיכים לרגל, להקליט ולשדר ממקומות רבים יותר ויותר, חשודים ותמימים כאחד. כל כך התרגלנו לכך שמרגלים אחרינו, מרגלים כל הזמן ואחרי כולם, שרק נוכחות מוזרה וחריגה כמו זו של הצפלינים מזכירה לנו שבכל מקום, עין לציון צופייה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
