ההאזנה לנשים הדנות בדימויהן ב-Forever מעמתת אותנו עם מעמדנו כמציצנים. מציצנות דומה מזינה את התמקדותנו בסרטה של טובה מוצרד עוני ומצוקה (Poverty and Hardship), שבו מציג את עצמו גבר למצלמה בתהליך שז’יל דלז עשוי היה לכנותו "הפיכה לדימוי" של עצמו. גבר לבוש בהידור זה המסתובב לו ומציג לראווה את חליפתו המחויטת בתוך חדר שינה צנוע ולא-אופנתי הוא "סוֶנקַה" – חבר בקבוצה קטנה של פועלים דרום אפריקנים המתחרים מידי שבוע על התואר "הגבר המהודר ביותר". גברים אלה חיים לאורה של מערכת ערכים כגון ניקיון אישי, פיכחות ומעל לכול – כבוד עצמי. בווידיאו הזה, הגבר מופיע לפנינו, צופיו המדומיינים, ומכאן – לפני המצלמה, ולא לפני חבר שופטים המעניקים לזוכים בתחרות פרסים כגון עזים, פרות וכסף. כאשר הוא מבין שהמצלמה פועלת, הוא מתחיל בהצגתו העצמית המוזרה. קריינות הרקע מורכבת מראיון עם עיתונאי המסביר איך התוודע לסוונקה ומדוע רצה להציגם לעולם. הקריינות הזאת משמשת כמתווכת למשהו שאחרת עשוי היה להיראות כהתנהגות משונה, אם כי היא אינה שונה ממה שרואים במיליוני סרטי וידיאו ביתיים המפורסמים ביו-טיוב, אתר האינטרנט הגדול ביותר בעולם להצגת תכני וידיאו. העיתונאי מתאר את חווייתו ובאופן זה מבליט את מעשה התיעוד. קריינותו מתווה את הפער בין נושא הסרט לבין המתעד והופכת את העבודה לעניין של ראייה ותיעוד לא פחות משהיא עוסקת במי שנראה ומתועד בה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
