עבודת וידיאו של קוקן ארגון [Ergun] עוסקת אף היא בחברה הטורקית ובשינויים הלאומיים והתרבותיים שחלו בה. אדם צעיר מנסה לכסות את ראשו בצעיף שעליו מודפס דגל טורקיה. בחן ובאלגנטיות הוא מנסה לכרוך את הצעיף פעמים מספר, אך הפעולה נכשלת שוב ושוב, והוא פורץ בבכי. בשיא הוויכוחים הלוהטים בפרלמנט הטורקי בדבר כיסוי הראש הנשי המסורתי, שלח נשיא טורקיה הזמנות אישיות לחגיגות יום הרפובליקה לחברי הפרלמנט, רובם חברי המפלגה האיסלמית-דמוקרטית, ובהן ביקש למנוע מנשותיהם להגיע לאירוע כשראשן מכוסה בהתאם לאמונתן. מזועזע מאקט זה של שמרנות חילונית, מביע קוקן את מחאתו האישית בניסיון להמחיש את מצוקתו של הגוף המוסלמי העכשווי.
בזמן האימפריה העותומנית נהוג היה הכלל המוסלמי שעל פיו קובעים חכמי הדת, העולמאא, את המסגרת לחוקי המדינה על פי השריעה, בעוד השליט החילוני רשאי לפעול במסגרת שקבעו העולמאא. נוהג זה והחוקים שנגזרו ממנו בוטלו בטורקיה במועד סמוך להקמת הרפובליקה הטורקית בשנת 1926, וזאת בהתאם למגמתו של אטאטורק להפוך את טורקיה לארץ מודרנית ולאמץ את אורחות החיים המערביים. כיום נלחמת טורקיה להתקבל כחברה באיחוד האירופאי, ובהתאם למגמתו של אטאטורק היא מפגינה את צדדיה ואת מנהגיה האירופאיים שאומצו במדינה מאז הקמת הרפובליקה, ומצניעה את מנהגי דת האיסלאם הרווחים בעיקר בחברה הלא עירונית. עבודתו של קוקן מעלה שאלה חברתית ותרבותית מהותית ביחס לחופש הפרט במרחב הציבורי, ובוחנת את הכפייה החילונית, בעיקר כלפי האיסלאם, לא רק בטורקיה, אלא גם בארצות אחרות באירופה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
