באמצעות ארבעה פרקים קצרים הנוגעים בביוגרפיה האישית שלה, מעלה נורית שרת בעבודתה זהות סוגיות של זהות לאומית, שייכות עדתית או מוצא אתני, זרות ומגדר. בכל אחד מן הפרקים היא מציגה אובייקט הקשור לזהותה, ועמו סיפור אישי המסופר באירוניה: תעודת זהות, תעודת שחרור מצה”ל, דרכון שוויצרי ושטר כסף. באמצעות סיפורה האישי מדברת שרת על מערכת המוסכמות בחברה הישראלית, המצויה זה שלושה עשורים בתהליך של הריסת מבנים מושגיים, חברתיים, תרבותיים ופוליטיים ובניית מבנים חליפיים. הבולטים במאבקים אלו הם המאבק הפמיניסטי, העדתי והפלסטיני. בתוך כל אחד מהם נבנה נרטיב של קבוצה – נרטיב הפונה פנימה והחוצה – קבוצה היוצרת את המיתוס שלה וכותבת את ההיסטוריה מנקודת מבטה. מעשה בנייה זה נעשה מתוך הכרה בכך שהאופן שבו תוארה ופורשה על ידי הקאנון, ה”קולקטיב הישראלי” (בעל זכויות היתר במבנה הכוח), התברר כבלתי מספק, ולעתים קרובות – כמטעה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
