בעבודתו של יוחאי אברהמי עמית או טורף, מזוהה המסוק כמציל או כמאיים, כמסרס או כפאלי, ככלי משחית או כאמצעי הצלה. בכך הוא מייצג את הדואליות המתקיימת בחברה הישראלית שהקוד המוסרי שלה נע בין עמדת הקורבן לעמדת התוקפן, בעת ובעונה אחת. השניות בדימוי העצמי של ישראל – מדינה חזקה/מדינה פגיעה, אנחנו אדונים לגורלנו/אנחנו קורבנות, אנחנו מדינה נורמלית/אנחנו זכאים ליחס מיוחד – אינה חדשה; היא הייתה חלק ממהותה הייחודית של המדינה מאז היווסדה. הדגש הנחרץ ששמה ישראל על בידודה ועל ייחודה, טענותיה בדבר היותה גם קורבן וגם גיבור, היו פעם חלק מקסמה כדויד במאבקו נגד גליית. אולם מצב העניינים הנוכחי אינו עוד כשהיה. ישראל של טרום 6719 הייתה אכן זעירה ומאוימת, אך מאז חלפו כמעט שלושים שנה, ומצבה של ישראל השתנה. מה שישראל איבדה מבחינת תדמיתה הבינלאומית בכיבוש המתמשך של אדמות ערביות, היא הרוויחה בזיהוייה עם הזיכרון המתחדש של יהודי אירופה שנקטלו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
