אורון כץ ויונת צור מגדלים מעיל חצי-חי בנסיון ליצור עור ללא קורבנות. הפרויקט מנסה להעלות את האפשרות של לבישת עור ללא הריגת חיה.
יותר מכך, ברוב המקרים ברגע שמתחיל תהליך גידול התאים יש יותר מהם מאשר באורגניזם המקורי ממנו הם נלקחו. לדוגמא, תאי העכבר 3T3 שנפוצים מאוד במחקר המדעי ומשקלם נאמד בטונות כיום, מקורם מאותו עכבר בשנות ה- 70 . כלומר נוצר כאן מודל העושה שימוש בחיים מבלי לגרום למוות. הכוונה היא לא לנסות ולפתח עוד מוצר צריכה אלא להעלות את המודעות לשאלת הניצול שהחברה האנושית מבצעת ביצורים חיים אחרים.
כץ וצור מתארים את תפקידם כמי שמספקים מודלים או דוגמאות לעתיד אפשרי וכמי שמבצעים מחקר לגבי ההשפעות שיהיו למודלים אלו על התפיסה התרבותית שלנו את החיים. במובן זה יש למעבדה שהם מפעילים באוניברסיטת מערב אוסטרליה תפקיד ייחודי. הם מחדירים נוכחות של אמנים לתוך השדה המדעי ובכך מייצרים לו סדר יום שונה. במציאות בה השימוש שנעשה במחקר ביו-טכנולוגי, בהנדסה גנטית ובשדות מדעיים אחרים, והמידע הקשור לשדות אלו נמצא בשליטה של מדינות או תאגידים כלכליים, תביעת השותפות של Tissue Culture & Art במחקר ובהפצת המידע והנוכחות של אמנים בתוך תהליכי המחקר מסייעת לדמוקרטיזציה שלו ולחידוד של שאלות אתיות ופוליטיות שלא נשאלות בדרך כלל.
הפרויקט מבוצע בסימביוטיקה: מעבדת המחקר השיתופית לאמנים ומדענים באוניברסיטת מערב אוסטרליה בשיתוף עם פרופ’ ארונסאלאם דהארמאראג’אן מבית הספר לאנאטומיה וביולוגיה ועם ”וריג’ל” חברה המתחמחה בהנדסת רקמות מפרת’.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
