המיצב שכונה של האמן הישראלי אלי פטל מעלה את שאלת היחס בין הדימוי לבין המציאות שאותה הוא מייצג. המיצב מורכב מתצלום צבע מטופל דיגיטלית משנת 2005 ומעבודת וידיאו שנוצרה שלוש שנים מאוחר יותר, לקראת התערוכה. התצלום והווידיאו מראים שיכון שנבנה בשנת 1954 בשכונת רמת השקמה שבעיר רמת גן, ובו שוּכנו יושבי מעברות סלמה, חיריה וסקיה, יהודים יוצאי תימן. במסגרת פרויקט שיקום שכונות, נתלה בשנת 1977 שלט על גבי הבניין, המפרט את התוכנית הארכיטקטונית השיקומית המיועדת לשכונה, ושלט זה נותר על כנו כראָיה לכישלון המהדהד של הפרויקט. הפער בין מציאות ההזנחה לבין ההבטחה הדהויה מודגש לנוכח מצבו הרעוע של השלט. בתצלום משתמש פטל בשלט כבפַּלטת ציירים: הוא דוגם ממנו צבעים בתוכנת פוטושופ, ומוסיף על גבי הבניין עצים ושמים. עבודת הווידיאו הסמוכה, מציגה את אותו פריים של השיכון בהווה, משחזרת את תצלום הסטילס ללא התוספות שצייר האמן במחשב. בעבודה זו מתייחס פטל למספר מרחבים: המרחב הטריטוריאלי של איזור מגורים, המקבילה האדריכלית לשיכונים בחולון, הנגלים מבעד לקיר הזכוכית בגלריה; המרחב המוזיאלי כמייצגו של הנרטיב האמנותי המערבי; המרחב שבו מוצגת התערוכה, המבקשת למוסס ייצוגים תרבותיים דיכוטומיים, וכן המרחב שבין תצלום– מציאות- צופה. תוך מעקב אחר ציר זמן של אתר יחיד, המיצב שכונה מבקש להדגיש פעולות כמו שכפול, שיקום, שיחזור, העצמה, התערבות והתנגדות כמושגים וככוחות זהים וסותרים העולים הן מתוך העיסוק בהיסטורי/פוליטי והן מן האקט האמנותי.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
