מיה בייביץ’ מצולמת בשדה ירוק, באמצע שום מקום, כשהיא מתארת את דירתה בסרייבו שבה התגוררו סבהּ וסבתהּ, ובהמשך אף היא, לפני המלחמה ביוגוסלביה לשעבר. עם תום המלחמה השתלטו זרים על הדירה, וכל הניסיונות להשיבה לחזקת המשפחה לא נשאו עד כה פרי, חרף קיומם של ”חוקים רשמיים” להשבת דירות שנתפסו בסרייבו. מיה בייביץ’ לא ביקרה בדירתה זה למעלה מעשר שנים, אך בתיאורה המצולם היא מנסה להיזכר בה לפרטי פרטים. היא נעה בשדה כמו הייתה מהלכת בין כותלי הדירה: עוברת מחדר לחדר, מתארת אותו ומתבלת באנקדוטות. הניסיון לבנות מחדש את המקום באופן מנטלי הוא מפרך, וכך גם הניסיון למקם את עצמה ביחס אליו בתוך השדה. התיאור האינטנסיבי המדוקדק מעלה בנו את התחושה כי הבית שוכן בתוכנו ממש כשם שאנו שוכנים בתוכו. בעקבות התיאור בסרט מתווה עמנואל לישה תכנית של הדירה שמעולם לא ראה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
