בהתייחס לעבודתו Negotiations (’משא ומתן’), מספר האמן: ”באופן כללי אינני גיבור גדול. אף שלעתים אני עושה דברים, העשויים להיחשב ככאלה, החורגים מגבולות השכל הישר או ההתנהגות הבטוחה. עליי להודות שבתנאי סכנה אני אפילו פחדן. לכן, כשהוזמנתי להציב פרויקט בחלל גלריה דביר בתל אביב, קיבלתי את ההזמנה ברגשות מעורבים. מצד אחד, החמיא לי שאחת הגלריות הטובות באזור מבקשת לשתף עמי פעולה, ומצד אחר – מיד מילאו את מוחי מחשבות, כגון: מה אם בעת שהותי בתל אביב איקלע (אם לנסח זאת במילים עדינות) לאחת מאותן תקריות העולות מפעם לפעם לכותרות?” לאחר התחבטויות והיסוסים רבים החלטתי לנקוט בצעד ההגיוני היחיד, נאיבי ובלתי שגרתי ככל שיהיה. כיון שאני חי בסופיה, בולגריה, יצרתי קשר עם הגברת בנבנישתי-גבאי, נציגת ישראל בבולגריה, ועם מר דסוקי, נציג הרשות הפלסטינית בבולגריה, וביקשתי מהם, אם אפשר, לדאוג שבמהלך ביקורי הקצר בישראל בסתיו 2003, יקיימו הישראלים והפלסטינים הפסקת אש זמנית כדי לאפשר לי להעלות את התערוכה שלי.”
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
