עבודת הווידיאו של נורית שרת, סוף סוף חורף, היא דיפטיכון המורכב משני מכתבים המדברים על אהבה, על בדידות ועל געגוע. האחד ממוען לז’קלין, חברתה השוויצרית של האמנית המתגוררת בציריך, עמה היא מדברת בגרמנית-שוויצרית; ואילו האחר מיועד לעאבלה, חברתה הפלסטינית המתגוררת בשכם, עמה היא מתקשרת באנגלית. שני מכתבי הווידיאו מורכבים מדימויים ויזואליים זהים, ובשניהם ממחישה האמנית את כאב הפרידה ואת הקושי הרב הכרוך בניתוק המגע מחברותיה. היא מבטאת רִיק זה בחייה על ידי תיאור שגרת היומיום שלה מחד גיסא, ואת פעילותה הפוליטית מאידך גיסא, תוך שהיא נמנעת מכל אמירה בנוגע למהות היחסים הבינאישיים ולנסיבות שגרמו לניתוקם. זהו סרט שהנרטיב שלו טמון בעבר, ברקע.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
