עבודתו של ירי סרניקי, בלוק מגדל, ABS וידיאו, 2007, נפתחת במראה חזיתי של בניין דירות צפוף ואפרורי הנמתח חלונות-חלונות לרוחב הפריים, ללא כל אפיון קישוטי או אישי. אט-אט מתחילים לבצבץ ולבקוע מחלונות הדירות טקסטים שונים, בזה אחר זה, במהירות הולכת וגוברת, תלושים, מקוטעים, בלתי ניתנים לקריאה של ממש, צורניים, חיים ונושמים.
העבודה נעשתה באמצעות הצבת רמקולים מאחורי דלתות הדירות בבניין המגורים הנראה בעבודה, והקלטת שיחות אקראיות שחלחלו מבעד לדלתות. כשם שהמרחב האדריכלי/ממשי נפרש לעין הצופה באמצעות חזית בניין הדירות, גם המרחבים האנושיים השונים המאכלסים אותו, נפרשים באמצעות המילים והשורות הפורצים מתוכו. אלא שהטקסטים, המתפקדים כמו כתוביות מנטליות, המתארות את הבנאליה הקשה של חיי היומיום, הנם כה חסרי חשיבות, עד כי יש בהם משהו מפתיע, מאכזב ומרתק בעת ובעונה אחת. לאט לאט מתברר כי המרחב המנטלי הנחשף בעבודה אינו מרחב פרטי, אלא מרחב ההופך להיות סוג של מרחב דיאלוגי, ציבורי. מרחב מרובה משתתפים, נטול אפיון אישי. במציאות היומיום הנגלית בעבודה אין תכנים פרטיקולריים, אין ממש פרטים מזוהים, ישנה מכונת המגורים נוסח לה קורבוזיה וחריקת המכניזמים המסועפים המקיימים אותה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
