עבודתם של ניקול סיקס ופול פטריץ’, חלל, 2004, נפתחת במראה חלל רבוע ריק. אל תוך החלל חודרת דמות, המבצעת סדרה של פעולות שכמו מבקשות לבחון את חוקיות ההתנהלות הפנימית בחלל ואת גבולות אפשרות התנועה והשהות בו. הדמות נכנסת, צועדת צעדים מספר, מעט בהיסוס, מטה את גופה לכאן ולכאן, ואז במפתיע, קופצת ועוברת אל הקיר הניצב. צעד לכאן, שניים לשם, קפיצה נוספת. נדמה כאילו הדמות בוחנת, מתגרה ונאבקת בכוחות השונים המניעים או מונעים את תנועתה. מנסה, בודקת את יכולת השליטה בתנועתה שלה. העבודה כמו מותחת את גבול סיבולת ההיגיון הלוגי המערבי, שכן המתרחש במסגרתה אינו נענה, בשום צורה ואופן, לחוקי הכבידה המוכרים. אמנם קיימת הצללה קבועה, המלווה את הדמות ועוברת עמה מקיר לקיר, מממד לממד, אך גם זו אינה חושפת את מקור המניפולציה שנערכה. שילוב שדות שיח ופעולה שונים, בהם אדריכלות ופסיכולוגיה, פיזיקה ופילוסופיה, במסגרת עבודה אחת, מייצר תחושה של דיס-אוריינטציה מנטלית ופיזית בה בשעה, דיס-אוריינטציה המעלה גם את השאלה האם על הצופה להתנהל רגשית תוך תיאום מלא עם הדמות בעבודה או מתוך עמדה חיצונית המנטרלת את ממד הפחד או הסכנה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
