העבודה של ארתור זמייבסקי (פולין) היא החלק השני של פרויקט שעורי זימרה (Singing Lessons) שנעשה בשיתוף עם נוער חירש. היא הוקלטה בשנת 2002 בכנסיית סנט תומאס בלייפציג בה, במשך שנים רבות, עבד באך ובה הוא גם קבור. נערים חרשים או בעלי לקות שמיעה כבדה שרו את הקנטטה מס’ 147 של באך: לב ושפתיים ומעשה וחיים (Herz und Mund und Tat und Leben). בין היתר שרו הילדים את הטקסט המבקש מישו שישמע את קולם כחלק מהווידוי הנוצרי. בדומה לעבודות נוספות של זמייבסקי, גם כאן יש נסיון להתגבר על נכות, להתעלם ממנה, אולם המאמץ הזה סופו בכישלון ומי שמתבקש לעשותו הוא הצופה – מאזין שמתבקש להתגבר על המוסכמות החברתיות המגדירות את גבולות הנורמליות ולהיות מסוגל לקבל את הנכות. בשיחה עם סבסטיאן שיצ’וקי מגדיר זמייבסקי את הדרך בה אנשים ללא מגבלה מקבלים את בעלי המגבלה כ”טרור של הנורמליות”, רק כאשר האחרונים מחקים התנהגות נורמלית הם זוכים בכרטיס הכניסה לעולמם של הלא ’מוגבלים’.
העבודה מטשטשת את הבהירות של הטקסט המושר, הכישלון של הזמרים, הופך אותו לבלתי מובן אולם המאמץ הגופני, הנסיון לשיר במדויק, המתבטא בהבעות הפנים ובתנועות הגוף משאיר את המשמעות של היצירה נוכחת. הקול והתמונה מייצרים במשותף משמעות שאינה ניתנת לביטוי, כזו הנמצאת בין הטקסט המקורי של הקנטטה, למקום אחר אשר אינו ניתן לביטוי אך קל להבנה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
