מרקוס קואטס (אנגליה), בשיתוף עם גיאוף סמפל (מומחה להקלטות של עולם החי ושל ציפורים), הקליט במשך שבועיים ציפורים בסביבתן הטבעית על ידי ארבעה עשר מיקרופונים. מהירות ההשמעה של ההקלטות הורדה אחר-כך עד פי – 16 מהמהירות המקורית. הציוצים המואטים הושמעו לשחקנים אשר חיקו את הצליל וצולמו. לאחר הצילום הועלתה חזרה מהירות ההקלטה למהירות המקורית והקול האנושי הומר לקול של ציפור. כך נוצרה העבודה מקהלת השחר (Dawn Chorus) בתהליך של פירוק ובניה טכנולוגי. בנוסף לדמיון בין הקול האנושי לזה של הציפורים, התגלו סימנים של דימיון גם בהתנהגות ובשפת הגוף. כדי ליצור את חיקוי הצליל והמנגינה של שירת הציפורים היה צורך להאט אותה, לעוות אותה על מנת שתתאים למנעד האנושי, לפרק אותה ולבנות אותה מחדש. קואטס משחק בשפה שהיא כולה צורה והופך את האנשים הדוברים אותה לנשאים של משמעות שכולה נמצאת בקול ובגוף. פעולת התרגום כאן היא לחלוטין טכנית, ללא כל זיקה לתוכן.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
