אימוג’ן סטידוורת’י (אנגליה) מציגה בעבודתה, The Whisper Heard (הלחישה הנשמעת) את סוורין דומלה, בן שלוש, שנמצא בתהליך למידת הדיבור, ואת טוני אודונול הסובל מאפזיה, מחלה המופיעה לאחר שבץ מוחי ומשפיעה על יכולת הדיבור. אודונול משתמש בלקסיקון ויזואלי – ציורי בשם בליס (Bliss) אשר פותח למען ילדים עם קשיי תקשורת. הוא מנסה לפתח דקדוק לבליס כי כרגע מדובר בשפה שיכולה לתאר אך ורק עצמים – דברים.
סטידוורת’י מקריאה לשניהם טקסט עליו הם מנסים לחזור. אודונול מתאר את מחשבותיו בזמן שהוא מנסה לתת משמעות למילים שהוא שומע. הוא מסוגל להבין את המשמעות של הסיפור אך לא את הביטוי הדיקדוקי של כל מילה. תוך כדי האזנה הוא מבצע תרגום של הטקסט ומוצא מילים חדשות למשמעות שלו. דומלה חוזר על מה שהוא שומע, מכיוון שהוא נמצא בתהליך למידה הוא יכול להתחבר לתוכן אותו הוא מבין ולפעמים לצורה ולסאונד של השפה. עבור שניהם השפה נושאת משמעות לאו דווקא בתוכן אותו היא מעבירה אלא בצורה, בצליל, בהבעת פניה של סטידוורת’י, בקולה.
הטקסט שסטידוורת’י מקריאה לאודונול ודומלה לקוח מתוך הספר של ז’ול וורן מסע אל בטן האדמה (Travel to the Center of the Earth) בו מתואר הגיבור אקסל שיוצא למסע עם דודו המדען אל בטן האדמה. בקטע שסטידוורת’י מקריאה אקסל מתעורר ממצב של חוסר הכרה והוא מחפש את דרכו במבוך של תעלות תת קרקעיות. הוא מאבד את הקשר לעולם החיצון ואת היכולת לסמוך על חושיו. הוא שומע את הקול של דודו שקורא לו אך בסופו של דבר מאבד את הדרך לגמרי. בעבודה The Whisper Heard מתפרקת הסמכות של השפה ככוח מארגן של משמעות. היא מפורקת לצלילים, לקולות על ידי פעולות התרגום והחיקוי של אודונול ודומלה אשר מדגישות את הפער בינה לבין העולם אותו היא מתארת. היא הופכת למקור של חוסר ודאות בגלל תהליכי העיבוד שהיא עוברת אצל כל אחד מגיבורי העבודה. גם בספר הקול של הדוד המדען, קול הסמכות והידע, מאבד מכוחו לתאר את העולם ואקסל נזקק ליכולותיו האישיות כדי לתרגם את מה שהוא רואה ולתת בו משמעות.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
