אוריאל מירון, פסל ורשם, יצר את אבן, ים ומספריים (2004), עבודה המורכבת כולה מעיוות, קיפול, חיתוך, שכפול וגזירה של דימוי לווייתן שניצוד. מירון עוסק בדימויי לווייתנים ובאלימות שבציד הלווייתנים, וכן בפרדוקס הטמון בה: דווקא שכבת השומן המאפשרת להם לשרוד במים מביאה עליהם כליה בידי האדם. כפי שכותבת גליה בר אור בהקשר לדימוי הלווייתנים ביצירתו של מירון, ”במאות ה-19-18, נהגו לקשור את הלווייתן שנלכד לספינה, לנעוץ בעורו קרס ולקלף ממנו בגלילה את העור והשומן ברצועות... בהשראת תהליך ’קילוף’ הלווייתן פיתח מירון סדרה של למעלה ממאתיים רישומי לווייתנים העוברים מסכת של גלגולים, מוטציות... ויוצרים רצף עקבי של כליה וצמיחה”. מירון עוסק באלימות האנושית דרך האלימות שבחומר ובצורה – קיפול הנייר, חיתוכו, הלחצים בין הריק למלא ובין הקו התוחם צורה למרחב מבחוץ (שמתפשט עם פעולת האנימציה). כל אלה רודפים זה את זה במתח שאינו מרפה. המינימליזם הרישומי חוזר ומכונן את המאבק להביא לעולם צורה חדשה מתוך המגבלות הקיימות.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
