הדגל נישא לים, שלושה צילומים מתוך סדרה של גרגורז’ קלמן, מופיע בשדה סמנטי זהה אם כי משתמש בדרך פעולה שונה. בתצלומים נראים האמן ובנו הצעיר, מנופפים בדגל, או מקריבים אותו לים. הדגל (שעוצב ע”י קלמן כתגובה לגילויים אודות פשע שבוצע בעיר ג’ידבבנה, ולסתירות בין הסיפורים ההיסטוריים שנחשפו לגביו) מתיחס למיתוסים ולסמלים הלאומיים של הדגל (תום והקרבה מיוצגים על ידי צבעי הלבן והאדום בהתאמה). קלמן הוסיף את הפס השחור במטרה לציין את החלל עבור מה שלא ניתן לומר ושל מה שנפל לתהומות הנשייה. העבודה עוסקת בהשתנות הגישה כלפי הפדגוגיה הלאומית, אשר הוצגה על-ידי ברוניסלב טרנטובסקי (1869-1808) ב-1842 וב-1844, ובקריאה העכשווית של הסכנות והתוצאות שלה. היא מתייחסת גם לפטיש הפולני לים, שאליו היתה פולין אמורה ”להינשא” (פולין ציינה את הגישה המחודשת לים בחגיגות הלאומיות של ”הנישואין לים”, שנערכו בשנת 1920 על-ידי הגנרל היילר בעיר הנמל Puck. האירוע שוחזר מחדש ב- 1990).
ההיסטוריה של פולין הינה סיפור של מאבק להשיג ולהחזיק בעצמאות, שהיא הערך העיקרי לאורו מתחנך העם הפולני. במהלך המאה ה- 16 הייתה פולין המדינה השנייה בגודלה באירופה אחרי רוסיה, אך בחלקים נרחבים מן ההיסטוריה הפולנית, במיוחד לאחר חלוקתה במאה ה- 18, לא הייתה קיימת כלל מדינה פולנית עצמאית, עד להסכמי ורסאי.
מאה וחמישים השנים ללא עצמאות היו השנים המשפיעות ביותר לבניית התפיסה והחזון של פטריוטיות, הרואיות והקרבה. הקונוטציות התרבותיות-דתיות הקשורות לכך, התבטאו בעיקר בספרות ובתיאטרון. בעוד בשאר היבשת הניחו את היסודות לאירופה המודרנית, היו בפולין שורה של מרידות כושלות בשלטון הזר, שהביאו להתפתחותה של פילוסופיה רוחנית , שנקראה ’משיחיות פולנית’ או מיסטיקה של המאה ה-19 .
כותבים כמו הויינה-וורנסקי, המנהיג הדתי הכריזמטי אנדז’יי טוביאנסקי והמשורר הלאומי אדם מיצקביץ’, הם אולי היוצרים הבולטים והמשפיעים ביותר של הפילוסופיה המשיחית במסורת הפולנית. מיצקביץ’, יחד עם משוררים לאומיים פולנים אחרים כמו ג’וליוז’ סלובצ’קי וזיגמונט קרסינסקי, נלמדים היום בבתי-הספר בפולין. יחד עם הסופר הפוזיטיביסט הנריק סיינקיוויץ’ והמשורר, בן המאה ה-19, סטניסלב וויספיאנסקי שביטאו את השקפתם לגבי התפיסות הפופולאריות והאינטלקטואליות של ”הפולניות”, הם מהווים, קרוב לודאי, את מקור ההשפעה העיקרית.
שורשים ספרותיים אלו, שמגדירים את הנראטיבים הלאומיים בפולין, נידונים בווידיאו המורכב מחומרים קיימים של גרגורז’ קלמן ”40 ו-4”. העבודה משלבת קטעים משני סרטים של הבמאים אנדז’יי וויאדה ותדיאוז’ קונביצ’קי שלקחו חלקים מהספרות הלאומית הפולנית: Wesele, (“החתונה”, 1972) המבוסס על המחזה של ויספיאנסקי משנת 1901 ו- ”Lava.
A Story of Dziady (האבות) של אדם מיצקביץ’ המבוסס על חלקים מ Dziady של מיצקביץ’ (1930). קלמן מחבר את שני הנרטיבים בעבודת הווידיאו שכותרתה לקוחה מ Dziady של מיצקביץ’.
“40 ו- 4” הוא מספר קבלי שמפוענח על ידי מומחים כקוד גימטרי של שמו הפרטי של המשורר- אדם. פרשנות נוספת מתייחסת למספר כנוסחא הסודית המתארת את בואו של המשיח והמושיע של פולין, שאימו היא זרה. (אינטרפטציה אפשרית מתייחסת לאימו של מיצקביץ’ שמוצאה ממשפחה פרנקיסטית, עובדה שלא לגמרי ידועה בפולין). הביטוי שלקוח מהחזון של הכומר פטר(Vision of Priest Peter) נחשב לאחד מהרגעים המסתוריים ומעוררי ההשראה ביותר בכתיבה של מיצקביץ’, העוסק בגורל וביעוד. לפטר יש גם חיזיון של פולין כ”ישו של האומות”, שנצלבת למען הישועה של הלאומים החזקים יותר. חתונה של ויספיאנסקי, שנכתב כמה עשורים מאוחר יותר, מתייחס לחוסר היכולת של פעולה משותפת, למחסור בבריתות פנימיות, לחזרתיות של הכשלון, להעדר רוח לאומית ולחוסר התוחלת של המאמצים להשגת ריבונות.
Dziady ובייחוד האלתור הגדול (Grand Improvisation) והחזון של הכומר פטר הם סמליים ביותר להבנת המאבק הפנימי של הגיבור הרומנטי עם האל והשליטה הבלתי נתפסת שלו על האנושות כולל הקבלה והרצון בהקרבה. מיצקביץ’ כותב:
Now is my soul incarnate in my country
And in my body dwells her soul
My name is million, for I love as millions:
Their pain and suffering I feel.3
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
