הסרט שתי נשים וגבר מספר על חייה המקצועיים של האמנית הסוריאליסטית ”ז’וסטין פראנק”, על ידי החוקרת אן קאסטורפ. שם האמנית הוא חרב פיפיות של רמזים, המרקיז דה סאד מזה ויעקב פראנק מזה. פראנק היה הדמות המסעירה, החידתית, המאיימת והנוראה של יהדות מזרח אירופה במאה ה-18, שלב מאוחר וטראומטי בגלגוליה של התנועה השבתאית, הקצנה מוחלטת של אופיה הפרוע, פורץ הגבולות ומכונן המציאות החלופית של התנועה, ששורשיה נבעו מדמותו של שבתאי צבי. ההתגלות המינית מוגשת באריזת מחקר ביוגרפי, המתחקה אחר עקבותיה של האמנית הדחויה, שנקלעה לארץ בשנות השלושים, ולמרות שהשתייכה לתנועה הסוריאליסטית לא זכתה להערכה לה הייתה ראויה. החשיפה הציבורית היחידה לה זכתה התרחשה שנה לפני מותה, בתערוכתו של מרסל ינקו, האמן הדאדאיסט שעלה לארץ ב-1940. ז’וסטין נעצרת על ידי המשטרה באשמה שחשפה את עצמה בצורה מגונה וניסתה לתקוף את ינקו. לאחר שחרורה עברה להתגורר בבית ידידתה היחידה, האלמנה פניה חיסין, ומתה ב-1943. עם התחדשות העניין באמנית נשכחת זו, הובנו המניעים מאחורי המיזוג שלה בין סטייה ויהדות בהקשרים פרשניים שונים: דרך הזיקה שלה לז’ורז’ בטאיי וביחס לחוג הסוריאליסטי בשוליו פעלה; כעמדת-יחיד פמיניסטית רדיקלית ביחס למסורת הפטריארכלית של הייצוג האירוטי, ואף כפעולה אנטי-ציונית מתריסהֿ.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
