בסרט אני לא מתכוון לספר לך סיפור מנסים מנחם ויקותיאל רוט להתמודד עם הדרך לספר את הסיפור של סבתם ניצולת השואה. הם מנסים לראיין אותה ולשכנעה לספר להם את סיפורה. היא מספרת כיצד הנאצים ייצרו סבון מגופות של אנשים מיד לאחר שרצחו אותם. האחים רוט נוסעים בתחילה לבני ברק, שמזכירה במראה שלה את העיירה היהודית במזרח אירופה. מסעם ממשיך למידאנק, פולין, ובכל פעם שאחד מהם מנסה לספר את הסיפור במשרפות של מידאנק, הוא מופסק על ידי המשפט ”לא טוב”. איך יכול אדם לספר את הבלתי ניתן לתיאור? כיצד ניתן לספר סיפור שהדעת לא יכולה לתפוס?
האחים, כדמויות הראשיות בסרט, חוזרים לישראל ולוקחים את סבם וסבתם לסיור במכונית בסביבות בני ברק. מה שניתן לראות מחלון המכונית הוא גדרות תיל, מגדלי שמירה ושליטה וחיילים. מתקבלת תחושה מטלטלת שהזוג מעולם לא עזב את מידאנק. נראה כאילו השד פרץ החוצה ולא ניתן להחזירו לבקבוק. בדומה לפצצה גרעינית שאת מידת הנזק שלה לדורות הבאים קשה לנו לצפות, כך הרוע שהתפרץ באירופה במלחמת העולם השניה, ממשיך להדהד במזרח התיכון על ידי הנשאים שלו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
