העבודה היא קטע מהסרט “August”(2002) שבו מוגרבי עושה מבחני בד לשחקניות המתחרות על תפקיד מרים גולדשטיין, אשתו של המחבל היהודי ברוך גולדשטיין, שרצח מוסלמים בחברון בשנת 1994, במהלך עדותה בפני ועדת שמגר שחקרה את הטבח. בעבודה, השחקניות מתחלפות לפני המצלמה בעוד העדות עצמה ממשיכה. מוגרבי משחזר את העדות מתוך התמקדות בטקסט, פעולת חיקוי הסצנה עצמה היא שולית. הטבח של ברוך גולדשטיין טבוע בזיכרון הקולקטיבי כאירוע ההתאבדות הראשון שהביא להידרדרותם של הסכמי אוסלו לאלימות. העדויות בוועדת שמגר אינן מפורסמות במיוחד והן לא נחשפו לציבור במידה רבה, כך שהשחזור בעבודה נעשה בצל זכרו של הטבח כפי שהוא נשקף מהתקשורת ולא כפי שהוא עולה מהעדויות. הדמיון שבין השחזור לאירוע מבוסס על קירבה כללית המאפשרת להעניק לו את ההקשר המתאים. מוגרבי, שבוחר בקפידה חלקים מסוימים מהעדות, נותן פרספקטיבה חדשה ומזעזעת על הטבח דרך דבריה של אשת הפושע. עבודה זו והעבודות האחרות בהקרנה משתפת את הצופים במבט חודר אל תוך המציאות הישראלית, כהשתקפויות של העבר וחיזוי העתיד. נקודת המבט של האמנים מתייחסת למציאות ולייצוג שלה כשייכים לאותה ספרה של אירועים. העבודות יוצרות קשר הכרחי בין האירועים לבין האופן שבו הם מיוצגים, קשר שמאפשר פרספקטיבה חדשה אך גם ההשתתפות באחריות. הוא מדגיש ומחדד את תפקידם המרכזי של הדימויים הטלוויזיוניים בעיצוב המציאות הישראלית.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
