ב”יום הזיכרון” עטיה ורוז ביקשו מאנשים ברחוב לצלם את ההספד הטלוויזיוני העתידי שלהם שישודר המקרה שימותו בהתפוצצות של מחבל מתאבד. העבודה עוסקת בשכול כפי שהוא נחווה ברמה הלאומית, דרך תחנת הטלוויזיה הממלכתית המשדרת במהלך יום הזיכרון במשך 24 שעות שקופיות המונות את שמותיהם של הנופלים. הם ביקשו מאנשים לנחש את מותם העתידי, לדמיין את עצמם כקורבנות של פיגוע טרור ולעצב את האופן שבו ייזכרו בציבור. הרעיון שהזיכרון מעוצב על ידי התקשורת נמצא בבסיס העבודה אך פעולת החיזוי מאפשרת את התערבות הקורבן בתהליך ייצור המיתוס והזיכרון.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
