בסדרת התצלומים של דוד טרטקובר, I’m Here, שותל האמן באופן דיגיטלי את דמותו באירועים ובמקומות שונים. על גופו הוא לובש אפוד של שירותי הצלה או חירום, אלא שעל האפוד של טרטקובר מודפסת המילה “אמן”. התצלומים הם תצלומי עיתונות מחומת ההפרדה באבו דיס, מקלקיליה, מראס עטייה, מירושלים, מתל אביב ומחברון, ותמיד הם שאובים מתוך אירוע כלשהו הקשור בכיבוש. בחברון 180303 נראה חייל אוחז בנשק בקדמת התמונה. ברובד אחר של התצלום ניתן לקרוא על גב חולצה את המשפט “Are you Jewish? yes=life no=death”. באופק התמונה נראה טרטקובר, לבוש באפוד האמן, כמעין עֵד למעמד האירוע המצולם לא מכורח היותו שם, אלא מתוך כך שהוא שותל את דמותו בתוך האירוע המצולם. על ידי הצבת דמותו בתוך פעולות שונות המתבצעות סביבו, נוטל טרטקובר על עצמו את האחריות: הוא ממקם את עצמו הן כמתבונן שאינו מסיט את מבטו מן האירועים, והן כעד המביא אלינו את עדותו, מוּנע מכוח הידיעה כי החופש לדעה אישית אינו זכות, אלא חובה. התעלמות מאחריות אישית אינה משחררת את היחיד מנשיאה באחריות לפעולותיה של החברה שבה הוא חי. כל חברי הקולקטיב שותפים באחריות, ולכולם הזכות לפקפק ולברר אם הם רוצים להיות חלק ממנו. הסכנה הקיומית לחייה של חברה היא הסירוב לשאת באחריות לפעולותיה ובידול ממנה. לעומת זאת, אי-ציות לקולקטיב מוּנע דווקא מתחושת אחריות קולקטיבית ומנכונות לשלם את המחיר המגיע עמה לעתים. אי-ציות (סירוב) הוא ניסיון לתקן את החברה, ולא לחתור תחתיה. הסרבן המצפוני משמש כסוכן מוסר הפועל למען שינוי חברתי, כיוון שהציות עומד בניגוד לעקרונות המוסר שלו. הסרבן המצפוני אינו מתעלם מן החוק, והקולקטיב אינו חייב להכיר בצדקתו. החובה היא להכיר בזכות לסירוב מצפוני כחלק מן השמירה על כבוד האדם וחירותו. אי-ציות מתקיים אל מול הנהגת החברה, כאשר לכל פרט נתונה הזכות למחות, באמצעות פעולת הסירוב, נגד הוראות הנוגדות את ערכי המוסר האישיים שלו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
