בעבודה Cry Me a River מתוך הסדרה Heavy Metal הגיטרות של אלישבע לוי הן קליפה ריקה, חפץ מרוקן מתוכן שנותר כקרום עדין ושברירי. הן נראות חדשות ומשומשות בו בזמן, מסנוורות ביופיין, אך עם זאת מרושלות. שואפות לספק את פנטזיית הגיטרה המושלמת, בעלת האיכויות האיקוניות, כמו בדגמים הקלאסיים של גיטרות פנדר וגיבסון או כאלו שהואנשו על-ידי בעליהן, דוגמת לוסיל של בי.בי קינג. זו שאיפה שמתרסקת ברגע שהאשליה נשברת, עם זיהוי הפגמים והפריכות של הגיטרות והחומרים הזולים (נייר, פורמייקה) שמהם נוצרו. אנו מודדים כל אובייקט מבחינה חברתית לפי הנראות שלו, המורכבת מתכונותיו וידיעותינו ההיסטורית. ברגעים הראשונים מול החפצים (stuff) שלוי מייצרת אנו מוצפים בזוהר חושני, פיתוי נרקיסיסטי מוגזם, מסמן של אובייקט מעולמם של החפצים השימושיים. פסלים אלו משמשים ניירות עטיפה מבריקים ומכילים בתוכם הבטחה שלא תמומש. הם משוללי תוכן ואינם שימושיים במפגיע, אובייקטים של תשוקה בלבד. הם נראים כמו סחורה שמבקשת ממך לצרוך אותה רק בגלל פני השטח שלה. מפתים, דקיקים ופגיעים, הם מציעים את המציאות כפי שהיא לעולם לא תהיה וכפי שלעולם נהיה כמהים אליה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
