דרך נוספת לעקוף את אשליית הרצף הליניארי ולהפר את חוקיותה היא חריגה ממנה על-ידי יצירת אשליה אחרת. החלל בעבודת הווידיאו Gateways של אורית אדר-בכר הוא מבוך ריק, זירת אסון נטושה. זהו חלל מעשה ידי אדם, מרחב ארכיטקטוני מנותק מן הטבע. לעומת הריקנות, שדווקא מנכיחה את האדם, המצלמה דינמית, שרויה בתנועה מתמדת ומייצרת קצב וחיים. הפער בין החלל לתנועה מייצר מתח כמעט בלתי נסבל. ברקע מערכת כריזה שממנה בוקע קול מעוות, המנסה למסור הודעת חירום שוב ושוב.
החלל הזה הוא שקרי; מיניאטורת ענק מניפולטיבית ומלאכותית המפעילה זיכרון היסטורי נטול הקשר מוגדר. הדמיון שלנו משלים במהירות את תמונת האימה, וכך הופך לחלק הכרחי ממנה, חרף העובדה שמדובר במצלמה הנעה בתוך מיניאטורה. החיים הם תהליך מתמשך שבו הסובייקט מנסה לאשרר את מקומו בחלל, להסיק אותו ממערכת היחסים עם הסדר הסימבולי סביבו, להסתגל. ההבנה המלאה בנוגע למיקומנו לעולם לא תגיע, והאופציה היחידה היא חיפוש מתמשך המונע על-ידי חרדה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
