והיינו עובדים... של רועי מנחם מרקוביץ’ משתמשת גם היא בתבנית של עדות. בחלקה הראשון נראית אשה מבוגרת המנסה לספר את זכרונותיה כיהודייה במחנה ריכוז, פעולה המופרעת פעם אחר פעם על-ידי קולות בני משפחה המדברים סמוך לה, הנכד שמגיע לביקור או השליח של הפיצה. המצלמה ממשיכה לצלם גם ברגעים אלו, שוברת את השקר הדוקומנטרי המוסכם, שקר שבסיסו הוא המרחק המוטמע של הפעולה הדוקומנטרית מסדר המציאות לפני הגעת המצלמה, מרחק שאנו מתעלמים ממנו כצופים; המרחק בין הטבעי למיוצג. בחלקה השני של העבודה אנו נחשפים לסידור הדירה לפני הצילום כך שתתאים לתבנית של סרט עדות, לתהיות של המאפרת בנוגע להחזרי נסיעות, למכניקה המייצרת את האמת הדוקומנטרית.
"And We Worked.." examines the documenting mechanism regarding the collective memory of the Holocaust . The
video constructed by three acts that show three different documenting procedures. The routine of a testimony, of
telling a story. Revealing the infrastructure of preserving the truth of an eternal national trauma.
In the first Part , "And We Worked.." , Elisheva , a holocaust survivor is trying to tell her life story, from life in the small
village to the horrifying memories from the concentration camps, as the family members repeatedly interrupting her.
The pizza guy is coming, the interviewing daughter needs to go to the restroom in the middle of an interview, the
family is being noisy and the tape reaches its end.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
