בינואר 2002, כחמישה חודשים לאחר אירועי ה-11 בספטמבר, נשא הנשיא ג’ורג’ בוש הבן את נאום "מצב האומה" השנתי בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי. במעמד זה הוא טבע את הביטוי "ציר הרשע" (Axis of Evil). הביטוי, שהגה דייוויד פרום, מצוות כותבי הנאומים של הנשיא,[i] הוא שילוב של שני ביטויים מההיסטוריה של המאה ה-20. האחד הוא "מדינות הציר" (Axis Powers), השם שנתן מוסוליני לשילוב של גרמניה הנאצית, האימפריה היפנית ואיטליה (ציר רומא-ברלין, הציר שסביבו יסובו שאר מדינות אירופה). הביטוי השני הוא "אימפריית הרשע", שטבע הנשיא רונלד רייגן במרץ 1983 בנאום בפני איגוד האוונגליסטים הלאומי באורלנדו, פלורידה (ומיוחס לכותב נאומיו אנתוני דולאן).
אם כן, "ציר הרשע" הוא קוד המכיל בתוכו את היסטוריית הפחדים של האומה האמריקאית והעולם המערבי בכלל. עבודת הווידיאו של לנקה קלייטון, Qaeda Quality Question Quickly Quickly Quiet, מארגנת מחדש את נאום "ציר הרשע" לפי סדר אלפביתי. קלייטון ביטלה את התשואות ואת ההפוגות הדרמטיות במהלך הנאום, וקיצרה אותו ל-18 דקות בלבד (אורך הנאום המקורי הוא כ-50 דקות). כך, באמצעים פשוטים ביותר, מספקת לנו קלייטון תצלום רנטגן לסגנון הרטורי שהתפתח בצל אירועי ה-11 בספטמבר. ארגון הנאום באופן אינדקסלי מייצר עבורנו קריאה החותרת תחת המשמעות המקורית באמצעות נטרול סדר המלים במשפטים וממילא את מה שמצוי בין המלים עצמן.
שימוש חריג בשפה תוקע טריז במנגנון החזרתי שלה ועשוי להפקיע מושגים ("שואה" או "נכבה" למשל) ולנפץ לרסיסים את תמונת האחדות שמייצרות הנורמות החברתיות. כישלון לייצר אחדות מציב במרכז הבמה את הקולות המושתקים (המודרים), ומביא בהכרח למצב של ריבוי עמדות וזהויות. המרידה בקול השולט חושפת בפנינו את האפשרויות השונות שהקול הזה מדיר מן השיח. אותה פעולה משמשת חרב פיפיות כאשר המושג המופקע (המסמן) הופך למצרך ומרוקן מתוכנו ("שואה" או "נכבה" למשל).
[i] דייוויד פרום אולץ להתפטר כמה שבועות לאחר מכן, כיוון שאשתו התרברבה במייל קבוצתי ששלחה שהוא ההוגה של הביטוי "ציר הרשע".
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
