כתב ההתאבדות של חיה פלדמן, מורה בסמינר לבנות בית-יעקב בגטו קרקוב שבוורשה, שהתפרסם ב"ניו-יורק טיימס" בשנת 1943, הוא הבסיס למיתוס הצ"ג. המכתב פורש את השתלשלות העניינים עד להתאבדותן הקולקטיבית של 93 מורות ותלמידות הסמינר, שהעדיפו למות מאשר ליפול לידיהם של החיילים הנאצים. המכתב המקורי הוא זיוף, ומיתוס הגבורה וההקרבה של הנערות הופרך זה מכבר על-ידי חוקרי יד-ושם. ניר עברון, יוצר העבודה Cover Version, אינו מנסה לנפץ מחדש את מה שכבר נופץ, אלא להוסיף נדבך חדש לגנזך התרבותי של סיפור הצ"ג על-ידי הזמנה של ארבעה מכתבים נוספים מכותבים ישראלים עכשוויים. הטקסטים החדשים (והטקסט ה"מקורי") מוקראים על-ידי חמש שחקניות באולפן הקלטות. בצדו השני של המסך נמצאים דימויים מתחלפים משבעת הרחובות הקרויים של שמן של 93 הנשים. במסמך שמנפק עברון, הפוליטיקה אינה בנויה מן האמת, אלא מייצרת אותה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
