מטעי האומה הוא שם תערוכתו של דור גז, שהוצגה במהלך 2011 במוזיאון תל-אביב לאמנות. בדומה לפרויקטים אחרים של גז, גם גוף עבודות זה התמודד עם השלכותיו של הכיבוש הישראלי על התפתחותם של הזהות והאתוס הישראלי והפלסטיני כאחד. מטעי האומה הציגה נושאים אלו דרך בחינת השלכותיו התרבותיות והחברתיות של מפעל הייעור הציוני על נוף המקום ויושביו. היתה זו הפעם הראשונה שמוזיאון תל-אביב הנכיח את הנכבה, הן כמונח והן כביטוי לפרספקטיבה הפלסטינית על מלחמת 1948, כבסיס לתערוכת יחיד. קהל המבקרים הוזמן להגיב לתערוכה בפורמט אחיד של פתקים שנשאו את הכותרת תגובה, ומכאן לקוח שם הפרויקט. מבין מאות הפתקים שנכתבו על-ידי המבקרים במוזיאון, בעברית, בערבית ובאנגלית, ועוטרו במגיני דוד ובדגלי פלסטין כיד הדמיון הטובה, בחר האמן מאה תגובות, סרק אותן, תירגם אותן וערך אותן למקשה אחת. תוכני הפתקים נעים בין קריאות עידוד ותמיכה, דוגמת "חשבון נפש פוליטי, כנה והכרחי", או "מרגש ומעורר מחשבה" – לתרעומת אלימה: "הסתה אנטי-ציונית מבית התנועה האסלאמית", או "מי צריך אויבים כשיש ישראלים כמוך?" (תגובה שזוכה לתגובתו של מבקר אחר: "מי צריך אידיוטים כשיש ישראלים כמו זה שכתב את זה"). התגובות משרטטות מערך חברתי (ישראלי שגור) מרובד שמצביע על עוורונו של השיח הפוליטי יותר מאשר על היבטיו ה"אמנותיים" של פרויקט מטעי האומה. למעשה, כאשר אנו ניגשים אל העבודה תגובה, אין צורך בהיכרות מוקדמת עם עבודותיו של גז, מאחר שרוב התגובות לא עברו את המסננת הטרמינולוגית "נכבה" ונחסמו בפני הצעת עבודותיו של האמן להתייחס למהות המונח. העבודה תגובה, כמטא-תגובה של האמן אל הפונים אליו, מערערת על יחסי הכוחות שבין מוען לנמען ובתוך המשולש קהל-אמן-מוסד.[i]
[i] כאן יש לציין שהמוען והנמען חד הם, א-פרופו אמרתו של לאקאן שלפיה "מכתב תמיד מגיע ליעדו". התגובות נושאות בחובן פוטנציאל רעיוני שסופו להתפרץ ולפעול; הסדר הסימבולי (ה"אחר" הגדול) מקבל את המכתב ברגע יציאתו. הסדר הסימבולי הוא-הוא השפה והחוק, סמלי ומשתנה מאחד לאחד. הסדר הזה, שנמצא מחוץ לעצמנו, מספק את התשוקה הבלתי מודעת שלנו, זו שלעולם לא תבוא על סיפוקה וגם תחפש לנצח את ההכרה מאדם אחר. פתקי התגובה אינם ממוענים לדור גז או למוזיאון תל-אביב, אלא למוען עצמו. לקריאה נוספת בסוגיה מדוע מכתב תמיד מגיע ליעדו ר’ סלבוי ז’יז’יק בקריאה מחודשת של "סמינר על ’המכתב הגנוב’" של לאקאן, "תיהנו מהסימפטומים, הוליווד על ספת הפסיכולוג", ספריית מעריב, עמ’ 15–41.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
