בתחקיר הראשוני שערכו אידלמן וחרומצ’נקו במסגרת פרויקט "לאן?" הם התמקדו בברית שלום – ארגון של אנשי רוח והגות יהודים (בעיקר יוצאי גרמניה וצ’כוסלובקיה) שהוקם בפלשתינה/א"י של שנות השלושים וניסח חזון רעיוני אלטרנטיבי לציונות שיכול להיות רלבנטי היום אולי אף יותר משהיה בעת הקמת התנועה. התשתית הרעיונית של ברית שלום יכולה להוות חזון פוליטי חדש ומעודכן, שיחבר ציבורים גדולים ומגוונים בחברה הישראלית, ובעיקר ייצור תקווה מחודשת באפשרות למצוא פתרון בר-קיימא לסכסוך הישראלי-פלסטיני.
ברית שלום, בהיותה מורכבת מאנשי רוח והגות מבריקים כמו מרטין בובר, יהודה לייב מאגנס, גרשום שלום, עקיבא ארנסט סימון, הנס קאהן ועוד, היא דוגמה למנהיגות מעוררת השראה, נקייה משחיתות, בעלת שאר רוח, הפועלת באופן מתוכנן ומחושב. אלא שלברית שלום, כארגון של אינטלקטואלים יֶקים שפעל לפני כמעט מאה שנים, לא היתה ראייה חזותית-שיווקית של עצמם כמותג פוליטי מוביל. לא היו להם קמפיינרים מקצועיים להיוועץ בהם, כותבי נאומים בשכר או מומחי עיצוב, גרפיקה ומיתוג שהפכו בעשור האחרון לדמויות משפיעות ולשחקנים מרכזיים בעיצוב השדה הפוליטי הישראלי.
כדי להתאים את ברית שלום לשפה החזותית, התקשורתית והמיתוגית של המאה ה-21 יוצרים אידלמן וחרומצ’נקו תהליך פעיל של מיתוג הארגון ובוחנים את האפשרות ליצור לו "לוק" חדש ומעודכן שיכול להפוך אותו לשחקן רלבנטי בשיח הפוליטי העכשווי.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
