נורית שרת עוסקת בסיפור משפחתה, המתחיל בהגעה של אבי סבה יעקב צ’רטוק מאוקראינה לפלשתינה/א"י ב-1882. צ’רטוק היה חבר בתנועת ביל"ו, ומשפחתו חיה במשך שנתיים בכפר הפלסטיני עין סינייה בשומרון. את אחוזתם חכרו מאיסמעיל בק אלחוסייני, דודו של המופתי של ירושלים חאג’ אמין אל חוסייני, אשר בנה בירושלים את הווילה המפוארת שלימים נודעה כ"אוריינט האוס". פרק זמן זה השפיע רבות על צ’רטוק, שהיה אז בן 12. הוא ידע ערבית על בוריה וקשר קשרי ידידות עם אנשי הכפר. לימים טען שתקופה זו היתה בעבורו חוויה מכוננת ועיצבה את דרכו ואת משנתו הפוליטית.
נוכח התקיפות החוזרות ונשנות של צה"ל ברצועת עזה בתקופה זו, כדאי להזכיר את הוויכוח ההיסטורי בינו ובין בן גוריון בנוגע לסוגיית "פעולות התגמול" (שנועדו לייצר הרתעה אך גם להרים את המוראל הלאומי ולבנות את היכולת המבצעית של הצבא החדש). שרת טען כי פעולות מסוג זה רק יחדשו בכל פעם את הלחימה. פרספקטיבה של יותר משישים שנה חושפת היטב את תוקף טיעונו.
נורית שרת מחברת את הסיפור הפרטי של משפחתה – את זיכרונותיה שלה ושל קרוביה מסבהּ, משה שרת – עם דמותו הציבורית והדרך שבה נחרת בזיכרונם של אנשים שהכירו אותו. האם הציונות שייצג היא זיכרון רחוק שנשאר רק בין האנשים שהכירו אותו בחייו, או שהיא רלבנטית לימינו?
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
