בדומה, עבודתה של קבוצת Sala-Manca, Minute Box Machine: A Reconstruction of Marian Loop’s Time Machine, מאפשרת לצופים לשחק בזמן. התיבה של מכונת הדקה מזמינה את הציבור לרכוש מוצר – במקרה זה, דקה אחת. שלשול מטבע של שקל לתוך התיבה מפעיל שעון המצוי בתוכה במשך 60 שניות. השעון מצולם בזמן אמת באמצעות מצלמת מעקב, והחומר המצולם מוקרן מתוך התיבה על הקיר המרכזי בחלל הפתוח ומראה את הדקה האוזלת והולכת. כעבור 60 שניות, נגמר הזמן הקנוי ושעון נעצר. הזמן נעצר עד שמטבע נוספת משולשלת לתוך המכונה. הקרנת השעון במשך 60 שניות הופכת לייצוג של העסקה הכלכלית (רכישת הדקה), ובד בבד הופכת את הדקה הפרטית לציבורית. בו-בזמן, מאחר שהשעון אינו מופעל באופן רציף, נוצר פער בין זמן ה”אמת” לזמן השעון, מה שגורם לזמן המקומי ”להשתבש” במקום שבו מוצבת התיבה. החלק האחורי של התיבה, שממנו מתבצעת ההקרנה, הוא שקוף ומציג את צידה האפל של הפקת הזמן לקהל הסקרני, אגב הסמכת מכונת עץ מיושנת למראה להתקנים אלקטרוניים המעלים על הדעת פצצה מאולתרת. תיבת הדקה היא ניסיון לשחזר את המכונה של מריאן לופ (1920-1985), שנהרסה בזמן הצגתה הפומבית האחרונה ליד תעלת סואץ במלחמת ששת הימים.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
