בשנת 1932 הפיקה החברה הבריטית המיסיונרית את הסרט "Palestine". חברה נשכחת זו פעלה בקולוניות הבריטיות עד סוף שנות השלושים ויצרה סרטי תעמולה דתיים-חינוכיים. הסרט, שנותר קבור כנגטיב בארכיון עד לגילויו מחדש בידיה של טלי קרן, הוא ניסיון קולנועי מוקדם ליצור מעין אפוס תנ"כי היסטורי של ארץ הקודש. יוצר ומפיק הסרט, ט"ה בקסטר, ראה בפלשתינה של ראשית המאה העשרים "שמורה תנ"כית", מקום שהזמן עמד בו מלכת. תפישה זו הולידה בקרבו דחף בהול לצלם ולתעד את המקום לפני בוא הקִדמה אשר "תכחיד את העבר הנוכח". לצד זאת מציג הסרט את המוסדות המיסיונריים הפועלים ב"שמורה". טלי קרן מייצרת סדרת התייחסויות עכשוויות לחלקי הסרט המעטים ששרדו. היא חוזרת למוסדות המוצגים בו, מצטרפת למשלחת של בית החולים הבריטי המיסיונרי לרפואת עיניים סנט ג’ון, שכיום פועלים בו רופאים פלסטינים, ומחיה את מסעם של בקסטר וחבריו בעודה מציבה למולו את מציאות זמננו. כך עולות מן העבודה שאלות מורכבות באשר לאפשרות לראות ולדמיין את ההיסטוריה, כמו גם באשר לראייה וידע בכלל.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
