יאיר אגמון מתחקה אחר אירוע זריקת הרימון במהלך הפגנת שלום עכשיו בפברואר 1983. הרימון שהשליך יונה אברושמי הרג את אמיל גרינצוויג ונצרב בזיכרון הציבורי ישראלי כנקודת שיא בשבר החברתי. על פניה, העבודה נשמעת לכללי הפורמט הדוקומנטרי והתחקיר החדשותי. ואולם, ככל שהסיפור מתקדם מתגלים השברים הן בפורמט והן בסיפור גופו. הזיכרון האישי של הדמויות מתנגש עם העובדות ההיסטוריות והתחקיר אינו מגיע לכלל פתרון ומיצוי, כמתבקש בז’אנר. גם הצופה המקומי מוצא כי זכרונו שלו זרוע טעויות שהשריש בו הדמיון הציבורי של האירוע. כך תוהה העבודה על כוחם של הייצוג ההיסטורי ושל מוסר הדיווח על אודותיו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
