2013 | גלילי נייר ורוד ולבן, דימויים מוקרנים
בגרסה הקולנועית של "הקוסם מארץ עוץ" מ-1939, סופת טורנדו סוחפת את ביתה של דורותי מהחווה בקנזס, הצבועה במונוכרום ספייה, לארץ עוץ. עוץ הקולנועית מתקיימת בצבעי טכניקולור עזים, וכל מרכיביה גדולים מהחיים, מוקצנים וזוהרים בצבעים על-טבעיים.
מגרש המשחקים של אלישבע לוי זהה במהותו לעוץ הקולנועית: טריטוריה המקצינה את הגירוי באמצעות חומרים מלאכותיים וצבע. על מסך ורוד, רקע מן הסוג שניתן למצוא בסטודיו צילום, מוקרן דימוי של שמים זרועי עננים. המצע עושה את העננים ורודים ומתקתקים. ביניהם מפציעה הלבנה במלואה, נעה לאטה על המשטח הוורוד, מלווה את הצופה.
הסביבה שיוצרת לוי מבקשת להיות מופע צבע ספקטקולרי, חד-פעמי וגדול מהחיים. זוהי יצירת פיתוי הנוצרת באמצעות עולם דימויים שחוק וקלישאתי, קליפות של הבטחה, נקודות איווי פגיעות ופריכות שלא יתגשמו לעולם, ומספקות אשליה של שליטה בטבע, ביופי ובגורל.
יסודה של הכמיהה אל הנשגב הוא החרדה לנוכח סופיותנו. את ההיענות שלנו לעבודה מניעה אותה תחושת ביטחון מעורער, שמייצרת השהיה המוארכת לעוד זמן קצרצר בגוף העבודות של לוי, וגורמת לנו להיכנע מרצון לעוד שנייה עודפת של יופי מלאכותי ושל תקווה נכזבת לחיי טכניקולור. לא משנה כמה רחוקים אנו זה מזה, תמיד נוכל להרים את ראשנו, להביט אל הירח המזויף ולדעת שהסוף הטוב עוד לפנינו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
