2013
תחילתו של סיפור מעשייה בעזיבת הבית והיציאה למסע. השביל שבו פוסע הגיבור הוא משעול חברתי: גבולותיו הם גבולות המוסר והנורמה, וכל חריגה ממנו תוביל בהכרח לאסון. שורש עזיבת הבית הוא הפרעה במבנה יחסי הכוח, וזו כופה על הגיבור לצאת לדרך שתזמן לו מאבק, הישרדות ועצמאות.
השביל בסדרת השקופיות של דור גז הותווה ביום אחר יום של צעידת פלסטינים היוצאים מכפרם אל ירושלים, להתפרנס, וממנה בחזרה אל הכפר, במסלול העוקף את חומת ההפרדה. בניגוד להבטחה האצורה בשביל המעשייה הקסום, המוביל את הגיבור אל מושא תשוקתו הנכסף, שביל זה אינו מרוצף באבנים זהובות. מסלול הליכה יומיומי זה, המייצר תוואי סמוך לצלקת הבטון של החומה, עשוי עקבות חיים שהתממשותם מינורית וחסרת מלודרמה. מבטו של גז מופנה מטה, אל הקרקע. הוא עוקב בדריכות אחר סימני הצעידה, עדות לכל ההולכים לפניו.
גז מציב את עצמו (ואותנו) על השביל כעוד חוליה בשרשרת של פרטים אנונימיים ובלתי נראים. מיקומנו אינו ידוע לנו. אנו עיוורים לאופק שלעברו אנו צועדים, ואין לנו תחושה או רמז באשר לטריטוריה שאנחנו נמצאים בה. כל שנותר לנו כעוגן הוא השביל, על שוליו המטושטשים, והמעקב הנואש אחריו. אלא שהצעידה על השביל היא גם חלק מהאתוס הציוני של "ידיעת הארץ". הטיול כמימוש הבעלות על הארץ נושא משמעות סמלית למן ראשית ההתיישבות הציונית ועד למדיניות הטיולים הממוסדת של משרד החינוך, המלווה אותנו גם כיום. אך השביל שבעבודה אינו חלק מ"פולחן ידיעת הארץ", אלא עדות לפעולת הישרדות של אנשים שמצאו את עצמם כלואים מאחורי חומה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
