2012 | וידיאו
בסיפורי המעשייה, השביל הוא המרחב שבו חלה הטרנספורמציה המופלאה: מקום שבו משנה הגיבור את עצמו ואת חייו. גם על פי השביל הניאוליברלי יש בנו הפוטנציאל להיות גיבור, כוכב זוהר, פתית שלג חד-פעמי – אלא שהדרך היחידה להגשים בו את הפוטנציאל הזה היא ללכת בנתיב שכבר הותווה והוכתב עבורנו.
עבודת הווידיאו של לי אורפז מצולמת מנקודת מבטו של הגיבור ההולך על שביל מושלג לעבר האופק, אך האופק משתנה כל הזמן. הוא נוף מהונדס מן הסוג שניתן למצוא כרקע של משחק מחשב. הדימוי שלקראתו מתקדמים משתנה בלא הרף: הרים מושלגים, שרידי עיר מפויחים, מגדלור. התחלפותם של הדימויים הופכת את דימויי הנוף הפתוח לדרך ללא מוצא ואת המרחב ללימבו.
ההליכה על השביל היא חיפוש נואש אחר מקום שלעולם לא נגיע אליו. אנו מתרגלים ומתאימים עצמנו מיידית לדימוי המוקרן לפנינו, אך הוא נתון לנצח מעבר להישג ידנו. הקיום, כפי שמרמז שם העבודה, הוא רק שלב במשחק מחשב, הבטחה לשיא שלא יגיע. החיים הם ציפיית שווא לדבר שאין לאחוז בו.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
