כאשר החל מיכאל לפעול בתחום הווידיאו בלונדון, רק לאמנים שהיו קשורים לבתי ספר לאמנות היתה גישה לציוד וידיאו. לכן עבודת הווידיאו הראשונה שלו, Play-Box , 1973, צולמה ונערכה ברויאל קולג' אוף ארט בסיוע סטודנט ידיד שאיפשר את הזמנת המצלמה והציוד ואת השימוש בסדנת עריכה.
בחלקה האחד של העבודה תיעד דרוקס את עצמו כשהוא כלוא לכאורה בתוך מקלט הטלוויזיה ומבצע פעולות מצדו הפנימי של המסך: מניח את כפות ידיו על המסך, מציץ "מבפנים" החוצה כמו מבעד למסך זכוכית שקוף. בדומה לדאגלס דיוויס "הטייפים האוסטריים", 1974, שהניח את ידיו מצדו ה"פנימי" של מסך הטלוויזיה והזמין את הצופים להניח את כפות ידיהם על כפות ידיו המוקרנות. בפנייתו של דיוויס לצופים להניח את ידיהם על ידיו, באה לידי ביטוי משאלה לקשר של מגע דרך המסך וליצירת דיאלוג מסוג אחר, באמנות ובתקשורת כאחת.
דרוקס, לעומת זאת, התייחס לא רק למגע בין נמען למוען אלא גם לשידורי הטלוויזיה עצמם. בחלקה השני של Box-Play מוקמה טלוויזיה במרחב פרטי, ובתוכנית ששודרה בה נראה המרואיין כשהוא משיב לשאלות כגון: "אתה חושב שכך זה יהיה בעתיד, חינוך יותר מאשר בידור?", "אתה מאמין במה שאתה רואה בטלוויזיה?", "כן, אתה חייב להאמין למה שאתה רואה, מפני שאין לך מה לומר בעניין; אתה לא יכול להריץ אותו לאחור". תוך כדי כך מוריד דרוקס את מכנסיו, מתיישב על המקלט, מסיר את גרביו, משליך אותם ממנו ומגרד את כפות רגליו, בעוד ראשו של המרואיין כמו מציץ מבעד לשוקיו העירומות. לכאורה היה כאן אילתור לנוכח המצלמה, אך למעשה דרוקס תכנן את פעולותיו לפרטי–פרטים, ולראָיה, התסריט המצויר ( storyboard ) שהכין, שבו נבנו בקפדנות המרכיבים השונים והקומפוזיציה באופן המפגין מיומנות מרשימה.
בהמשך לגרסה הראשונה של Play-Box יצר דרוקס עבודות נוספות בסדרה, להן קרא "וידיאו–פרפורמנס" משום שהתבססו על מיצג חי שצולם והוקרן בפני הצופים. בצילום הסרט ובהקרנתו הבו–זמנית עשה דרוקס שימוש בתכונה ייחודית לווידיאו, שבניגוד לסרט הקולנוע אינו דורש הליכי פיתוח כימי ומאפשר שידור מיידי. בכל מקום שבו ביצע את Play-Box התבססה העבודה הספציפית על שידורי הטלוויזיה המקומיים ונכללו בה מרכיבים שונים של אילתור. פעם, למשל, הדביק על פני השדרן את תצלום דיוקנו העצמי והשלים את הדיוקן באמצעות רישום בעט שחור על גבי המסך. דרוקס התבסס לא רק על ראיונות טלוויזיה אלא גם על משדרי חדשות, כלל בעבודותיו קטעי שידורים המראים חללי פנים ונופים, וביצע פעולות כמו סידור פרחים באגרטל תוך התעלמות מהמרואיין, שפניו הגיחו באורח משעשע מבעד לגבעולי הפרחים.
עבודות Play-Box הוצגו בתערוכות בינלאומיות רבות בשנות ה–70 ,בהולנד, בלגיה, צרפת ועוד, וזכו להערכה כנדבך משמעותי בתחום אמנות הווידיאו.
כתבה: גליה בר אור
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
