עבודת לוח המודעות היא עבודת הווידיאו הראשונה של מיכאל דרוקס. היא צולמה ב– 1970 על-ידי צוות הטלוויזיה הישראלית שתיעד את דרוקס מפרק לוח מודעות תל–אביבי במכות מכוש. הוא צולם בעת פירוק שכבות ה"סנדוויץ'" העוטפות את עמוד המודעות המתעבה - פעולה אלימה לכאורה, המעלה על הדעת את נאם ג'ון פאיק המנתץ פסנתר בגרזן במהלך אירוע בימתי מכונן של פלוקסוס1.
אבל אלימות ישירה ממין זה לא היתה אופיינית לעבודתו של דרוקס. לאמיתו של דבר, פעולה כזו של פירוק לוחות מודעות היתה חלק משגרה של תחזוקה שהרי עמודי מודעות עירוניים מתכסים בהדרגה בקליפה עבה של כרזות המודבקות זו על גבי זו, ומזמן לזמן יש צורך להסירה. אם כך לא היתה כאן פעולה רדיקלית מצדו של דרוקס אלא שיתוף פעולה עם גופים ממסדיים, שאף קיבל ביטוי בתודה לה זכתה עיריית תל–אביב—יפו בדף התערוכה, כמי שסייעה במימוש הפרויקט.
דרוקס עבד על חומר ה"בְּרָרָה" הזה, "סנדוויץ'" של מודעות, בחיתוך, הדבקה וחשיפה של שכבות תחתונות, והתוצאה הסופית - מין תבליטים הנדמים כחתכים גיאולוגיים של זמן ותקשורת גרפית - הוצגה כתערוכה "סנדוויצ'ים" בגלריה גורדון בתל–אביב (1971). התערוכה כללה מגוון עבודות ס נ ד ו ו י ץ', שבחלקן לא כיוונו לתחום התקשורת ונשאו אופי פיוטי, שהלם את הטעם המקומי באותה תקופה.
למשל, עבודות מגזירי בד שנאספו במפעלי טקסטיל, או חבילות דחוסות של שאריות נייר ממפעלי נייר ודפוס. עם זאת, עבודות לוח המודעות - קליפות עבות של "זבל אורבני" - היו לציון–דרך מקומי בתחום זה של אמנות ותקשורת בישראל2.
ואכן, בתקופה שבה הוצגה התערוכה "סנדוויצ'ים", החל דרוקס מרחיב את עיסוקו בתקשורת אל טכנולוגיית הטלוויזיה במקום מושבו בלונדון. למעשה, עמוד המודעות הוא טכנולוגיה מסורתית ומוכרת של תקשורת, מעין "קיוסק", "פורום" עירוני, או מוקד פיזי להפצת מידע. במבט לאחור, הסרט ועבודות המודעות היוו נדבך מוקדם שכמו סלל את הדרך לעיסוקו העקבי של דרוקס בשנות ה– 70 בנושא תקשורת.
כתבה: גליה בר אור
1 גם וולף פוסטל, בראשית שנות ה– 50 , קרע באלימות הפגנתית שכבות של מודעות רחוב וביטויי הרס והחרבה רווחו במיצגיו בשנים שלאחר מכן.
2 ולראָיה מקומן בפרסומים של משרד החינוך המשמשים בלימודי האמנות הישראלית.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
