נגישות
menu      
אודות המרכז
אודות המרכז
תערוכות ופרויקטים
תערוכות ופרויקטים
חינוך וקהילה
חינוך וקהילה
ארכיונים
ארכיונים
אמן אורח
אמן אורח
הרשימות שלי
הרשימות שלי
חיפוש מתקדם
תחביר
חפש...
הליכה על קו דק
אוסף עדינה בר-און
מקטלג
מס' קטלוגי
מדיום
סוג הוידיאו
שנה
1979
לינקים
תערוכה
אירועים
פרויקטים
מודלים
פרסומים
פריטים קשורים

הטקסט מתוך הספר של עידית פורת: “עדינה בר-און , אמנית מופע” בהוצאת הקיבוץ המאוחד\קו אדום, ומוזיאון הרצליה לאמנות, 2001

 

שם:

הליכה על קו דק, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979

מקום:

במת האודיטוריום של מוזיאון ישראל, על הבמה לוח דיקט, שריבוע צהוב מונח עליו, ליד הלוח שרפרף.

משך:

כארבעים דקות.

הערות:

המופע הראשון של עדינה בר-און שלא נבנה על אימפרוביזציה.

תיאור:

פתיחה: עדינה עומדת סמוך למדרגות המובילות אל הבמה, שעונה על המעקה. מבטה פתוח את הקהל, בוהה בו בנינוחות, מלקט פרטים על הסביבה. באמצעות מבט זה היא מקרינה לקהל את הלך הרוח שבו היא מזמינה אותו לשהות בזמן המופע.

תמונה ראשונה: עדינה עולה לבמה ומתחילה לנוע בצורות שונות – הליכה, פסיעה מדודה, ריצה – כשהיא חוצה את הבמה באלכסונים, נעצרת בנקודות מסוימות ומשנה כיוון. בתנועתה המשתנה היא משרטטת קווים במרחב, ובמבטה היא מסמנת נקודות מסוימות שאליהן היא שואפת להגיע.

תשומת לבה מתנדנדת בין פלג הגוף העליון לבין פלג הגוף התחתון. לעתים התנועות גדולות – זרועות ורגליים – ולעתים הן קטנות ומתייחסות לכפות הרגליים. ברקע היא משמרת כל הזמן תחושה של מסלול, כיוון ומהירות. עדינה מתחילה לאפיין אישיות בתנועותיה, ומצרפת לתנועה הבעות פנים מתחלפות: פנים עזות מבע, פנים המביעות בריחה, פנים מתבדחות, פנים משתעשעות. הילוכה על הבמה נעשה אינטנסיבי ומוחצן הרבה יותר – לברוח או לתפוס או להשיג. לתנועותה על הבמה היא מצרפת ביטויים קוליים, הנעים בין אנחה, פיזום קליל וצחקוק של אושר. אחר כך היא משתופפת על הרצפה כאשר הידיים בצדי הגוף, הראש, השוקיים והברכיים על הבמה.

תמונה שניה: במהלך התרוממות אטית מתנוחת ההשתופפות, עדינה נעזרת בתנועות קטנות של כיווץ והרפיה של אזורי הנשימה – בטן, בית החזה, גב עליון – ובשינוי נפחם, כדי ליצור קול שמתפתח לצחקוק קטן ומופנם. הצחקוק והתנועות המלוות אותו נעים לסירוגין בין הבעה טבעית, נושמת וחיה לבין העוויות המדגישות באופן “מלאכותי” חלקי פנים מסוימים: עיניים, לחיים, שפתיים, אף. פעם העוויית הפנים היא דומינאנטית, ופעם הקול המצטחקק. לעתים ם סותרים זה את זה.

ההתרוממות האטית מתנועת ההשתופפות מסתיימת בתנועה פתוחה: ידיים פרושות לצדדים, מבט נעים, מחויך, הפונה אל הקהל באופן בלתי אמצעי.

עדינה מתקרבת כעת אל קדמת הבמה, מתיישבת מול הקהל בישיבה מזרחית, כאשר מצב רוחה עליז ונדיב. היא מתחילה לשיר שיר ילדים בלה-לה-לה.

עדינה קמה וצועדת אל הקיר האחורי של הבמה, היא מתחילה לפסוע במקביל לו בצעדים משתנים – צעד גדול, צעד קטן. מדי כמה צעדים היא נעצרת ומנענעת את האגן, הראש והכתפיים בתנועות טלטול וניעור. תוך כדי כך היא מפזמת לעצמה.

תמונה שלישית: עדינה נעלמת מאחורי לוח הדיקט ומשתהה שם כמה שניות. היא מגיחה מאחוריו באטיות אך נותרת צמודה אליו – פניה אל הלוח, גבה אל הקהל. היא חובקת את לוח הדיקט, מצמידה אליו חלקים מגופה – כתף אחת ושנייה, בית החזה, פנים, בטן, עגן – ובתוך כך מציצה מעל כתפה הימנית, מפנה את פלג גופה העליון אל הקהל, ושווה להיצמד ללוח. פניה ותנועותיה מביעות בושה ומבוכה.

עדינה פונה אל הקהל ומאמצת בתנועותיה סגנון ליצני, קליל. שוב היא נצמדת ללוח כשהיא מציצה בקהל מעל לכתפה.

עדינה עוזבת את הלוח ומתחילה לרוץ לכיוון הקהל, כשראשה פונה כלפי מעלה ועיניה עצומות. מדי פעם היא חוזרת אל הלוח, ושוב רצה לכיוון הקהל באותו אופן. לבסוף היא נעצרת בקדמת הבמה כשעיניה פקוחות, ובהדרגה מתחילה לחדד את מבטה לכיוון הקהל, תוך שימוש בהעוויות של מבוכה, הקשבה וחיפוש אחר דבר-מה.

עדינה מרימה בידיה את השרפרף, בוחנת אותו בישיבה, מעבירה אותו מיד ליד, נוגעת בו בשפתיה ויוצרת, באמצעות חיכוך שפתיה באחת מדפנותיו, קולות של ציוצים. היא עולה על השרפרף וממשיכה להשמיע קולות ציוץ באמצעות שפשוף אגרופיה בשפתיה. היא מתיישבת על השרפרף כשצדודיתה מופנית אל הקהל, ובידיה מגדירה את קווי המיתאר של פניה וראשה.

תמונה רביעית: עדינה נעמדת במקביל ללוח הדיקט, פניה אל הקהל וראשה במרכז הריבוע הצהוב. היא נעזרת בתנועות ידיה (במקביל לאזור הבטן) ובהעוויות הפנים כדי לבטא מצבי רוח שונים. תנועותיה קטנות, מדויקות ומרוכזות מאוד.

תמונה חמישית: עדינה מתחילה לרקוד במרחב הבמה כשידיה פרושות לצדדים. תוך כדי כך היא מזמזמת. רגליה יוצרות מקצבים שונים: אטי ומתמשך (לגאטו) או קצבי, חד ומקוטע (סטקאטו).

במקצב הסטקאטו קרוב גופה לרצפה ורגליה רוקעות במקצב לא אחיד. בלגאטו – תנועותיה זורמות, ידיה נישאות מעלה, הרגליים נעות בתנועות גדולות.

תמונה שישית: עדינה שוכבת על הרצפה כשכפות רגליה אל הקהל, בניצב ללוח הדיקט. היא ממשיכה במקצב הסטקאטו, עכשיו בעזרת רקיעות ברצפה. מדי פעם היא מרימה את ראשה, מביטה בתנועות של רגליה, וחוזרת להניח את ראשה על הרצפה.

תמונה שביעית: עדינה מתיישבת על השרפרף לצד לוח הדיקט, ומתבוננת במשך שניות ספורות על הריבוע הצהוב שבמרכז הלוח. היא מתרוממת וצובעת את הנייר בצבע (גואש) תכלת, בעזרת מכחול.

תמונה שמינית: עדינה יושבת בישיבה מזרחית בקדמת הבמה ומניעה את ידה הימנית כאילו היא פורטת ע גיטרה. היא מניעה את ראשה בתנועות קטנות, מהירות וסיבוביות – כלפי החזה, כלפי מעלה – ומותחת את צווארה ימינה ושמאלה, תוך שהיא מפזמת בעמימות נעימה לא מוכרת.

קרא עוד...
T
כתוב משהו בנושא זה?...
שליחה באמצעות Ctrl+Enter
פרסם
בטל
המרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית חולון(צפייה)
קטגוריה...
אודות המרכז
תערוכות ופרויקטים
חינוך וקהילה
ארכיונים
אמן אורח
הרשימות שלי
אמן אורח
הרשימות שלי

ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס

הליכה על קו דק
אוסף עדינה בר-און

הטקסט מתוך הספר של עידית פורת: “עדינה בר-און , אמנית מופע” בהוצאת הקיבוץ המאוחד\קו אדום, ומוזיאון הרצליה לאמנות, 2001

 

שם:

הליכה על קו דק, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1979

מקום:

במת האודיטוריום של מוזיאון ישראל, על הבמה לוח דיקט, שריבוע צהוב מונח עליו, ליד הלוח שרפרף.

משך:

כארבעים דקות.

הערות:

המופע הראשון של עדינה בר-און שלא נבנה על אימפרוביזציה.

תיאור:

פתיחה: עדינה עומדת סמוך למדרגות המובילות אל הבמה, שעונה על המעקה. מבטה פתוח את הקהל, בוהה בו בנינוחות, מלקט פרטים על הסביבה. באמצעות מבט זה היא מקרינה לקהל את הלך הרוח שבו היא מזמינה אותו לשהות בזמן המופע.

תמונה ראשונה: עדינה עולה לבמה ומתחילה לנוע בצורות שונות – הליכה, פסיעה מדודה, ריצה – כשהיא חוצה את הבמה באלכסונים, נעצרת בנקודות מסוימות ומשנה כיוון. בתנועתה המשתנה היא משרטטת קווים במרחב, ובמבטה היא מסמנת נקודות מסוימות שאליהן היא שואפת להגיע.

תשומת לבה מתנדנדת בין פלג הגוף העליון לבין פלג הגוף התחתון. לעתים התנועות גדולות – זרועות ורגליים – ולעתים הן קטנות ומתייחסות לכפות הרגליים. ברקע היא משמרת כל הזמן תחושה של מסלול, כיוון ומהירות. עדינה מתחילה לאפיין אישיות בתנועותיה, ומצרפת לתנועה הבעות פנים מתחלפות: פנים עזות מבע, פנים המביעות בריחה, פנים מתבדחות, פנים משתעשעות. הילוכה על הבמה נעשה אינטנסיבי ומוחצן הרבה יותר – לברוח או לתפוס או להשיג. לתנועותה על הבמה היא מצרפת ביטויים קוליים, הנעים בין אנחה, פיזום קליל וצחקוק של אושר. אחר כך היא משתופפת על הרצפה כאשר הידיים בצדי הגוף, הראש, השוקיים והברכיים על הבמה.

תמונה שניה: במהלך התרוממות אטית מתנוחת ההשתופפות, עדינה נעזרת בתנועות קטנות של כיווץ והרפיה של אזורי הנשימה – בטן, בית החזה, גב עליון – ובשינוי נפחם, כדי ליצור קול שמתפתח לצחקוק קטן ומופנם. הצחקוק והתנועות המלוות אותו נעים לסירוגין בין הבעה טבעית, נושמת וחיה לבין העוויות המדגישות באופן “מלאכותי” חלקי פנים מסוימים: עיניים, לחיים, שפתיים, אף. פעם העוויית הפנים היא דומינאנטית, ופעם הקול המצטחקק. לעתים ם סותרים זה את זה.

ההתרוממות האטית מתנועת ההשתופפות מסתיימת בתנועה פתוחה: ידיים פרושות לצדדים, מבט נעים, מחויך, הפונה אל הקהל באופן בלתי אמצעי.

עדינה מתקרבת כעת אל קדמת הבמה, מתיישבת מול הקהל בישיבה מזרחית, כאשר מצב רוחה עליז ונדיב. היא מתחילה לשיר שיר ילדים בלה-לה-לה.

עדינה קמה וצועדת אל הקיר האחורי של הבמה, היא מתחילה לפסוע במקביל לו בצעדים משתנים – צעד גדול, צעד קטן. מדי כמה צעדים היא נעצרת ומנענעת את האגן, הראש והכתפיים בתנועות טלטול וניעור. תוך כדי כך היא מפזמת לעצמה.

תמונה שלישית: עדינה נעלמת מאחורי לוח הדיקט ומשתהה שם כמה שניות. היא מגיחה מאחוריו באטיות אך נותרת צמודה אליו – פניה אל הלוח, גבה אל הקהל. היא חובקת את לוח הדיקט, מצמידה אליו חלקים מגופה – כתף אחת ושנייה, בית החזה, פנים, בטן, עגן – ובתוך כך מציצה מעל כתפה הימנית, מפנה את פלג גופה העליון אל הקהל, ושווה להיצמד ללוח. פניה ותנועותיה מביעות בושה ומבוכה.

עדינה פונה אל הקהל ומאמצת בתנועותיה סגנון ליצני, קליל. שוב היא נצמדת ללוח כשהיא מציצה בקהל מעל לכתפה.

עדינה עוזבת את הלוח ומתחילה לרוץ לכיוון הקהל, כשראשה פונה כלפי מעלה ועיניה עצומות. מדי פעם היא חוזרת אל הלוח, ושוב רצה לכיוון הקהל באותו אופן. לבסוף היא נעצרת בקדמת הבמה כשעיניה פקוחות, ובהדרגה מתחילה לחדד את מבטה לכיוון הקהל, תוך שימוש בהעוויות של מבוכה, הקשבה וחיפוש אחר דבר-מה.

עדינה מרימה בידיה את השרפרף, בוחנת אותו בישיבה, מעבירה אותו מיד ליד, נוגעת בו בשפתיה ויוצרת, באמצעות חיכוך שפתיה באחת מדפנותיו, קולות של ציוצים. היא עולה על השרפרף וממשיכה להשמיע קולות ציוץ באמצעות שפשוף אגרופיה בשפתיה. היא מתיישבת על השרפרף כשצדודיתה מופנית אל הקהל, ובידיה מגדירה את קווי המיתאר של פניה וראשה.

תמונה רביעית: עדינה נעמדת במקביל ללוח הדיקט, פניה אל הקהל וראשה במרכז הריבוע הצהוב. היא נעזרת בתנועות ידיה (במקביל לאזור הבטן) ובהעוויות הפנים כדי לבטא מצבי רוח שונים. תנועותיה קטנות, מדויקות ומרוכזות מאוד.

תמונה חמישית: עדינה מתחילה לרקוד במרחב הבמה כשידיה פרושות לצדדים. תוך כדי כך היא מזמזמת. רגליה יוצרות מקצבים שונים: אטי ומתמשך (לגאטו) או קצבי, חד ומקוטע (סטקאטו).

במקצב הסטקאטו קרוב גופה לרצפה ורגליה רוקעות במקצב לא אחיד. בלגאטו – תנועותיה זורמות, ידיה נישאות מעלה, הרגליים נעות בתנועות גדולות.

תמונה שישית: עדינה שוכבת על הרצפה כשכפות רגליה אל הקהל, בניצב ללוח הדיקט. היא ממשיכה במקצב הסטקאטו, עכשיו בעזרת רקיעות ברצפה. מדי פעם היא מרימה את ראשה, מביטה בתנועות של רגליה, וחוזרת להניח את ראשה על הרצפה.

תמונה שביעית: עדינה מתיישבת על השרפרף לצד לוח הדיקט, ומתבוננת במשך שניות ספורות על הריבוע הצהוב שבמרכז הלוח. היא מתרוממת וצובעת את הנייר בצבע (גואש) תכלת, בעזרת מכחול.

תמונה שמינית: עדינה יושבת בישיבה מזרחית בקדמת הבמה ומניעה את ידה הימנית כאילו היא פורטת ע גיטרה. היא מניעה את ראשה בתנועות קטנות, מהירות וסיבוביות – כלפי החזה, כלפי מעלה – ומותחת את צווארה ימינה ושמאלה, תוך שהיא מפזמת בעמימות נעימה לא מוכרת.

ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס

ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס