הסרט בהפקת מרכז תיאטרון בובות חולון
תסריט ובימוי: אילן סביר
צילום ועריכה: אייל ציון
עיבודים מוזיקליים ונגינה: צליל בירן
עיצוב פס קול: שגיא גל
במסגרת הג'סקפה, תיערך ביום שני ה-15/4 בשעה 17:30 הקרנה של הסרט 'תעשי את!'
הסרט מספר את סיפורה של ברכה גילאי , יקירת העיר חולון, ניצולת שואה, שהקימה תיאטרון בובות באמצעותו היא העבירה את סיפורה.
ברכה גילאי, ילידת צ'כוסלובקיה (1929), הייתה "ילדת פלא". שחקנית כבר מגיל 3. בעקבות מותה של אמה איבדה את הרצון להופיע ומצאה אותו בחזרה, דווקא במחנה הריכוז אושוויץ.
עלתה לארץ ב- 1946 אחרי שיחרורה ממחנה ברגן בלזן. "גם אם הייתי אז צעירה, בת 17, אחרי כל מה שעבר עלי במלחמה, הרגשתי כבת 100 ". בארץ, התחנכה במקווה ישראל, אז החלה להתרחק מהחינוך הדתי. ברכה סירבה להמלצת מוריה ללכת ללמוד תיאטרון. היא רצתה, בראש ובראשונה, להקים משפחה ולחיות באורח חיים "נורמלי". אחרי קום המדינה, התחתנה עם בצלאל גילאי, עבדה במועצת חולון וכמזכירה בבית ספר יסודי ופרשה מהעבודה עם לידת בנה הבכור.
התלהבותו של בנה, מבובות תיאטרון שראה אצל חברים, הובילו את הזוג גילאי לרכוש עבורו בובות. כשנתבקש הבן להופיע עבור חברים, בנו הוא ואביו תיאטרון בובות. כשברכה מתחה ביקורת על העבודה, אמר לה בצלאל "תעשי את!". כך החל מסעה של ברכה בעולם תיאטרון הבובות. על מנת לרכוש כלים למדה במדרשה למורי אמנות ברמת השרון, ובימוי, דרמה יוצרת ומוסיקה באוניברסיטה. היא בין הבודדים בארץ שהשתמשו בחומר ה"סלסטיק" לייצור הבובות. הופיעה למעלה מ-30 שנה (משנות ה-60 עד שנות ה-90) עם שותפתה אידה שוורץ בגני הילדים בחולון ובגוש דן. משהחליטה לפרוש, מכרה את התיאטרון על בובותיו.
עד לא מכבר ברכה הייתה פעילה ב"בית להיות" בחולון שם היא נתנה בפני קבוצות עדות חיה על סיפור חייה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בכדי להנגיש את הסיפורים הקשים ברכה הופיעה עם בובות, דרכן היא העבירה את סיפורה.
"הילדים לא מסוגלים להבין כמה זה מיליון וחצי ילדים שנספו ולכן אני מספרת להם סיפור של ילד אחד, ניסן, האחיין שלי והחוויות שעבר בשואה, ודרכו הם מתחברים לעבר", מסבירה גילאי, "בעוד כמה שנים רק ההיסטוריה תדבר. כרגע, צריך להעביר את הסיפור האישי לכמה שיותר אנשים".
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
