"איני קורא(ת)"
לא בחרתי במקום ובזמן
ניסיון שנהיה... היה היה...
ליטפתי את השחור
הכי קרוב לגופי הלבן
בין לבין... אני...
מיטלטלת בחוסר מנוחה בשומעי אותו אומר:
"קרא(י)!" אבל... "איני קורא(ת)".
אני קופצת בחבל, משחק משחרר שיש בו אכזריות, התנתקות והתחברות, מחזוריות שמעניקה תחושה של מעוף. האישה/נערה מנסה לעוף ולהתנתק, אך הסמיכות של החומר השחור מחזיקה אותה, הקיר שממול עוצר בעדה, ואילו התקרה שמעל ראשה כאילו כל הזמן מתקרבת אליה ולוחצת אותה יותר ויותר אל תוך החומר השחור.
פעולת הקפיצה היא ניסיון לפזר את החומר השחור. הנתזים ניתכים לכל עבר, כותבים שפה של מקריות ופעולה, שפה קריאה אך לא מובנת. מה שמנסה האיש לעשות על המחשב, הדו-שיח הזה, מחבר בין טיפת הצבע העפה ובין האות המוקלדת לקול נקישת המקלדת, לקול נקישת החבל.
תודות: איברהים אבו-אלהיג’ה
החוג לאמנות יצירה, אוניברסיטת חיפה.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
