עבודת הווידיאו הצוללן מסתירה את זהותו האמיתית של מושאה.הצוללן, מרוכז כולו בחיפוש אינסופי אחר "לב" שיבטיח לו (כך הוא מרגיש) שחרור ממצב של הדחקה. במלים אחרות, הצוללן שואף למצוא "לב" כדי להבין או לחשוף את זהותו שלו.
ספר האמנות הסיפור הקטן והמקסים על הלב של ליילה עשוי ממצבור דימויים שמספרים את סיפור לבה של ליילה. נדמה שהלב שלה חי בעולם משלו; עולם חבוי, עמוס תכנים מכל סוג ומין, מציאויות ואשליות, אקרובאטיקה, תשוקות, פחדים ותקוות. דימויי האמנות חושפים את העיר החבויה בלבה של ליילה כפי שהיא נראית בעיניים תמימות ופגיעות בילדיותן.
שתי העבודות אמנם אינן קשורות זו לזו באופן ישיר, אך שתיהן עוסקות ברעיון הגלוי והחבוי, הנסתר והחשוף, העומקים הפנימיים והמשטחים החיצוניים. מכאן לב שחבוי בו עולם שלם, ומכאן צוללן לבוש שחורים, המסתיר את השתייכותו המיגדרית, את תווי פניו וכן הלאה.
מושאי שתי העבודות סובלים מפרישותם הקיצונית, מחששם מפני חשיפת עצמיותם האמיתית. לבה של ליילה מצפין סיפורים מוסווים רבים מספור, פרגמנטים שנותרים בלתי ידועים לעולם שבחוץ; כעת, בתהליך החשיפה, הווידוי וההתוודעות, נחצים גבולות הביישנות והשתיקה. "הצוללן" עודו נשמר מחשיפת זהותו האמיתית, וציוד הצלילה משמש לו כמסכה וכאמצעי הגנה, אך לבה של ליילה – שבדרך-כלל שומר היטב על סודותיו – חושף בפתיחות את כל האצור בו. זהותו של "הצוללן", לעומת זאת, תיוותר תמיד נסתרת. לעולם לא נגלה מיהו; רק נחווה בקצרה את עולמו/עולמה, נתבונן בחיפוש בלתי נגמר המצטייר בסופו של דבר כחיפוש קומי, שאין בסופו מטרה אמיתית.
ארכיוני המרכז הוקמו בתמיכת קרן אוסטרובסקי וארטיס
